אם היה שונאך מעיק עליך - פרק קט
![](images/icons/reads.jpg)
Update Required
To play the media you will need to either update your browser to a recent version or update your Flash plugin.
![](images/icons/arrow_right.png)
![](images/icons/arrow_left.png)
![<b>א' תהלתי</b>. שאני מתהלל במה שאני עבדך אל תחרש מלתבוע עלבוני (ספורנו).<br/>](images/icons/info.jpg)
(א)
לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר אֱלֹהֵי תְהִלָּתִי אַל-תֶּחֱרַשׁ:
(ב)
כִּי פִי רָשָׁע וּפִי-מִרְמָה עָלַי פָּתָחוּ דִּבְּרוּ אִתִּי לְשׁוֹן שָׁקֶר:
(ג)
וְדִבְרֵי שִׂנְאָה סְבָבוּנִי וַיִּלָּחֲמוּנִי חִנָּם:
![<b>תחת אהבתי</b>. הנה קשה איך היה מכחיש מה שכתב שלמה המלך (משלי כז) כמים הפנים לפנים כך לב האדם לאדם וא"כ האיך אפשר שהוא יהיה אוהב לאדם ואותו אדם יהיה שונא לו. אך הענין הוא כך שדוד המלך קיים ואהבת לרעך כמוך והיה מתפלל על חבירו כמו שהתפלל על עצמו, כי על עצמו אמר (תהלים קלח) וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם וכך היה אומר על חבירו שאם היה דרך עוצב בו טוב שיקח אותו הקב"ה מעוה"ז ולא לעצב הקב"ה וחבירו ששמע זה סבר שהוא שונא לו ולא היא אלא דרך תפילה אמר כך וז"ש תחת אהבתי ישטנוני ואני תפילה ודו"ק (ארץ החיים).<br/><b>תחת אהבתי ישטנוני</b>. כלומר הם שונאים אותי כי הם מקנאים אהבתי ועבודתי התמה לא', ואמר החכם כל שנאה הבאה מקנאה אין לה תקנה ולפיכך אני פונה כולו ואני תפילתי (שבט מישראל).<br/><b>תחת אהבתי ישטנוני ואני תפילהת. כלומר על דרך (תהלים לה יג) ואני בחלותם (על שונאי) לבושי שק (המלקט).<br/><b>ואני תפלה</b>. כלומר מכירים בי שאין לי שום תקוה ובטחון ואין לי להשען אלא על התפילה (ר"ב מפרשיסחא).<br/><b>ואני תפילה</b>. אני מתפלל עליהם שישובו על דרך יתמו חטאים מן הארץ (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ד)
תַּחַת-אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה:
(ה)
וַיָּשִׂימוּ עָלַי רָעָה תַּחַת טוֹבָה וְשִׂנְאָה תַּחַת אַהֲבָתִי:
![<b>הפקד עליו רשע</b>. שיכנס בו רוח רעה המצער אותו (על פי האריז"ל).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ו)
הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע וְשָׂטָן יַעֲמד עַל-יְמִינוֹ:
(ז)
בְּהִשָּׁפְטוֹ יֵצֵא רָשָׁע וּתְפִלָּתוֹ תִּהְיֶה לַחֲטָאָה:
![<b>יהיו ימיו מעטים</b>. כלומר על דרך מ"ש במס' חגיגה דף ה גבי מרים מגדלאה על "יש נספה בלא משפט" והני שני חזינן צורבא מרבנן דמעביר על מליה ומוספינן ליה וכמו כן כאן פקודתו מלשון חסרונם יקח אחר הטוב ממנו (משכיל לאיתן).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ח)
יִהְיוּ-יָמָיו מְעַטִּים פְּקֻדָּתוֹ יִקַּח אַחֵר:
![<b>יהיו בניו יתומים</b>. עיין מקדש מעט בשם בעל שם טוב לימוד ארוך על פסוק זה. ובדרך אגב שם פירש הבעש"ט מאמר חז"ל גדול תלמוד שמביא לידי מעשה דלכאורה ק' דמזה משמע להיפך שמעשה גדול, אלא כוונת חז"ל שתלמוד גדול כי בתלמוד יש לו שניהם גם לימוד וגם מעשה וכדרך שאמרו חז"ל כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה, ודו"ק.<br/>](images/icons/info.jpg)
(ט)
יִהְיוּ-בָנָיו יְתוֹמִים וְאִשְׁתּוֹ אַלְמָנָה:
(י)
וְנוֹעַ יָנוּעוּ בָנָיו וְשִׁאֵלוּ וְדָרְשׁוּ מֵחָרְבוֹתֵיהֶם:
![<b>ינקש נושה</b>. שאחרי מותו הנושה בא לגבות ממנו ליסרו על אשר חטא על הנפש והוא הקטגור שקנה בחטאו ויבוזו זרים יגיעו והוא שכר מצוותיו שלוקחים אותו הצדיקים שהוכיחו אותו ולא רצה לקבל תוכחותם כמ"ש האריז"ל על מאי דאמור רבנן זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן <b>עדן</b>. וכן יש לפרש יבוזו זרים יגיעו על הקליפות שבוזים השפע שהיה ראוי לו כי הוא השפיע להם בעוונותיו (חזה ציון).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יא)
יְנַקֵּשׁ נוֹשֶׁה לְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ וְיָבזּוּ זָרִים יְגִיעוֹ:
![<b>אל יהי לו משך חסד</b>. שזה הצדיק שלקח חלקו במצוות לא יהיה מאלו הצדיקים הוותרנים שמחזירים אחר כך הטוב ההוא לבעליו בתורת חסד וכמ"ש האר"י ז"ל בכוונת ושים חלקנו עמהם דבברכת על הצדיקים (חזה ציון).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יב)
אַל-יְהִי-לוֹ משֵׁךְ חָסֶד וְאַל-יְהִי חוֹנֵן לִיתוֹמָיו:
(יג)
יְהִי-אַחֲרִיתוֹ לְהַכְרִית בְּדוֹר אַחֵר יִמַּח שְׁמָם:
![<b>עון אבותיו</b>. כלומר מלשון אבה, אלו העוונות שרצה לעשות אף שלא עלתה בידו, וכן וחטאת אמו אלו החטאים שהיו עוד בספק אצלו אם יעבור אותם (דרך פקודיך בשם הק' מלובלין).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יד)
יִזָּכֵר עֲוֹן אֲבתָיו אֶל-יְהוָה וְחַטַּאת אִמּוֹ אַל-תִּמָּח:
(טו)
יִהְיוּ נֶגֶד-יְהוָה תָּמִיד וְיַכְרֵת מֵאֶרֶץ זִכְרָם:
![<b>יען אשר לא זכר עשות חסד</b>. עיין רש"י לעסוק באבל אביו כמו שעשה יעקב נזיד עדשים לנחם את יצחק שבאותו היום מת אברהם. וראוי ללמוד מכאן כמה גדולים הם הדברים חסד של נזיד עדשים לזכור לו עד ימי דוד והלאה ודו"ק. וכי זה כל גריעותא של עשיו וכמה עבירות עשה אותו היום ודו"ק בכל זה (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(טז)
יַעַן אֲשֶׁר לֹא-זָכַר עֲשׂוֹת חָסֶד וַיִּרְדּף אִישׁ-עָנִי וְאֶבְיוֹן וְנִכְאֵה לֵבָב לְמוֹתֵת:
![<b>ויאהב</b>. אותיות ואיבה אשית (המלקט). יט מזח. חגורה (רש"י).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יז)
וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ וְלֹא-חָפֵץ בִּבְרָכָה וַתִּרְחַק מִמֶּנּוּ:
(יח)
וַיִּלְבַּשׁ קְלָלָה כְּמַדּוֹ וַתָּבא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו:
(יט)
תְּהִי-לוֹ כְּבֶגֶד יַעְטֶּה וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ:
(כ)
זאת פְּעֻלַּת שׂטְנַי מֵאֵת יְהוָה וְהַדּבְרִים רָע עַל-נַפְשִׁי:
(כא)
וְאַתָּה יֱהוִה אֲדנָי עֲשֵׂה-אִתִּי לְמַעַן שְׁמֶךָ כִּי-טוֹב חַסְדְּךָ הַצִּילֵנִי:
![<b>כי עני ואביון</b>. כלומר מטעם שאני עני אז ולבי חלל בקרבי שניצחתי ליצר הרע וכמ"ש בכתבי האריז"ל עניו אין שולט בו סט"א ואינו יכול לקטרג עליו (החיד"א בספר דבר לפי).<br/><b>ולבי חלל בקרבי</b>. כלומר כי לב האדם חלול ואין זה חסרון בבריאה רק שמלאהו בתורת ד' ויראתו וזהו אשר מלאתיו רוח חכמה (יעב"ץ).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כב)
כִּי-עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנכִי וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי:
![<b>כצל כנטותו נהלכתי ננערתי כארבה</b>. אשר כשהוא יורד וחונה באיזה מקום אפשר לחשוב שקבע מקומו כאן ואינו כן כי פתאום הוא קם ונע למקום אחר אשר הרוח מוליך אותו שמה וכך הוא מצב בעולם הזה ואין העולם מקומו (סוד יכין ובועז פ"ו).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כג)
כְּצֵל כִּנְטוֹתוֹ נֶהֱלָכְתִּי נִנְעַרְתִּי כָּאַרְבֶּה:
(כד)
בִּרְכַּי כָּשְׁלוּ מִצּוֹם וּבְשָׂרִי כָּחַשׁ מִשָּׁמֶן:
(כה)
וַאֲנִי הָיִיתִי חֶרְפָּה לָהֶם יִרְאוּנִי יְנִיעוּן ראשָׁם:
(כו)
עָזְרֵנִי יְהוָה אֱלֹהָי הוֹשִׁיעֵנִי כְחַסְדֶּךָ:
(כז)
וְיֵדְעוּ כִּי-יָדְךָ זּאת אַתָּה יְהוָה עֲשִׂיתָהּ:
![<b>יקללו המה ואתה תברך</b>. כלומר מצד עניוות של דוד שהיה אומר שאינו ראוי לברכה אבל מציל עני ומטעם זה תברך. או בדרך זו שהברכה יותר מצויה לאדם שמקללים אותו כי אז הקב"ה בצד הנרדף ואף כי אינו ראוי לזה (ר' בונם מפרשיסחא).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כח)
יְקַלְלוּ הֵמָּה וְאַתָּה תְבָרֵךְ קָמוּ וַיֵּבשׁוּ וְעַבְדְּךָ יִשְׂמָח:
(כט)
יִלְבְּשׁוּ שׂוֹטְנַי כְּלִמָּה וְיַעֲטוּ כַמְעִיל בָּשְׁתָּם:
![<b>אודה ד' מאד בפי</b>. שמעתי במ"ש מודים מודים משתקין אותו ואמרו בירושלמי דוקא בצבור אבל ביחיד תחנונים הם והפר"ח כתב (סא) דהכי נקטינן וזש"ה אודה ד' מאד כמה זימן בפי אבל ובתוך רבים אהללנו לבד ולא ביחיד מאד (יוסף תהלות).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ל)
אוֹדֶה יְהוָה מְאד בְּפִי וּבְתוֹךְ רַבִּים אֲהַלְלֶנּוּ:
![<b>אביון</b>. התאב לעודדו (ספורנו, וכן פירש בכל מקום, המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(לא)
כִּי-יַעֲמד לִימִין אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיעַ מִשּׁפְטֵי נַפְשׁוֹ:
קראת? שתף חברים