שלא תמות מיתה משונה - פרק קטז
![](images/icons/reads.jpg)
Update Required
To play the media you will need to either update your browser to a recent version or update your Flash plugin.
![](images/icons/arrow_right.png)
![](images/icons/arrow_left.png)
![<b>אהבתי כי ישמע</b>. כלומר על פי הזוהר שתפילת האדם צריכה להיות בקול נמוך שאף המתפלל לא ישמע קול תפילתו אבל צריך מ"מ חיתוך האותיות והוצאת הברה, וזה קשה לקיים שניהם והיא נקראת תפילה שלימה, וזה כוונת הכתוב אהבתי את תפילת ישראל מתי כי ישמע רק ד' קולי תחנוני ולא אחרים (שמחת הרגל).<br/><b>אהבתי כי ישמע</b>. כלומר שדוד המלך צפה ברוה"ק שבאורך הגלות יאמרו האומות לבני ישראל תפילותיכם תפילות שוא לבלתי הועיל לכן אמר המזמור הזה (מהר"י אברבנאל).<br/><b>אהבתי כי ישמע</b>. כלומר מה שאני רוצה שהקב"ה ישמע בעצמו תפילתי ולא על ידי סרסורים ומלאכי השרת וזה שד' ישמע אף שזה יותר רחוק מהאזנה ואף שרק קולי ולא תפילתי (מהר"ם אלשיך).<br/><b>אהבתי כי ישמע</b>. כלומר כל אהבתי הוא רק שהקב"ה ישמע קולי, אף שלא יענה אלא רק יטה אזנו לי וזה כל חמדתי (מהר"ם מנעשכיז).](images/icons/info.jpg)
(א)
אָהַבְתִּי כִּי-יִשְׁמַע יְהוָה אֶת-קוֹלִי תַּחֲנוּנָי:
![<b>ובימי אקרא</b>. בימי צרתי אקראנו ובימי גאולתי אשבחנו (רש"י).<br/><b>ובימי אקרא</b>. כלומר בימים המיועדים לתפילה וזה בין ר"ח אלול ליום הכפורים (המלקט).<br/><b>ובימי אקרא</b>. בכח ימי נעורותי, ע"ד (קהלת יב) וזכור את בוראך בימי בחורותיך (מהר"ו הצרפתי).<br/><b>ובימי אקרא</b>. ע"ד זכור ימות עולם, כלומר עם זכות האבות וכשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ב)
כִּי-הִטָּה אָזְנוֹ לִי וּבְיָמַי אֶקְרָא:
![<b>צרה ויגון אמצא</b>. כלומר שהנסיונות היו אצל דוד כמו מציאות שעל ידם עשה תשובה (מהר"ם אלבילידה ומהר"א אשכנזי).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ג)
אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי-מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא:
![<b>אנה ד' מלטה נפשי</b>. אפשר בעבור היותו נפש אדם הראשון וגם שהיתה נאחזת מאד בקליפות כמ"ש האריז"ל (חיד"א).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ד)
וּבְשֵׁם-יְהוָה אֶקְרָא אָנָּה יְהוָה מַלְּטָה נַפְשִׁי:
![<b>חנון ד' וצדיק</b>. כוונת הפסוק שחנון ד' בנתינת התורה וזה חן, עיין רבה פ' נשא על ויחונך זה תורה וכן הוא אומר תתן לראשך לווית חן (משלי ד).<br/><b>וצדיק</b>, שרצה לזכות את ישראל והרבה להם תורה ומצוות וממילא כיון שיש להם רוב תורה ורוב מצוות אז הקב"ה מקבל תשובתן וכמ"ש בתנחומא פר' האזינו שאין תשובה לגויים רק לישראל וזה ואלהינו מרחם שהוא תשובה כמ"ש והוא רחום יכפר עון ודו"ק (זהב שבא).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ה)
חַנּוּן יְהוָֹה וְצַדִּיק וֵאלֹהֵינוּ מְרַחֵם:
![<b>שמר פתאים ד'</b>. אע"פ שאין ישראל יודעים בגלות להתפלל בשם, דלותי בדעת, אעפ"כ ולי יהושיע בקבוץ גלויות (ספורנו).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ו)
שׁמֵר פְּתָאיִם יְהוָֹה דַּלּתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ:
![<b>שובי נפשי למנוחיכי</b>. כלומר תחזור ותעסוק נפשי למנוחה שלה שהיא תורה ומצוות וכדכתיב (ישעיהו כח) אשר אמר אליהם זאת המנוחה הניחו לעיף כי ד' גמל עליכי להוציאך משעבוד מלכויות שמונע אותך מזה וכן בזכות התורה יגאלו (ספורנו).<br/><b>שובי נפשי למנוחיכי</b>. כלומר שובה ישראל עד ד' אלוקיך ואז קרובה ישועתך לבא, והראיה כששבו נגאלו ממצרים וכמו שכתוב אחר כך כי חלצת נפשי וכוונתו ממצרים (אברבנאל).<br/><b>שובי נפשי למנוחיכי</b>. וזו ארץ ישראל שנקראת מנוחה וכמ"ש אל המנוחה ואל הנחלה, והראיה שהקב"ה יחזירנו לארץ ישראל ממה שהקב"ה מציל אותנו בכל דור ודור מאויבינו והם נופלים ואנחנו נמלטנו וכמ"ש במ"ר (בראשית עח) ממה שאתה מחדשני בבוקרן של מלכויות אנו יודעים שאמונתך רבה לגואלנו וזהו שכתוב כאן כי ד' גמל עליכי, ודו"ק (זהב שבא).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ז)
שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי כִּי יְהוָה גָּמַל עָלָיְכִי:
![<b>כי חלצת נפשי ממות</b>. זה בגלות כשעמדו עלינו לכלותנו. את עיני מן דמעה, כשגזרו לבטל המצות או קצתם. את רגלי מדחי, כשבקשו להדיחני מעל א' (מהר"ע ספורנו).<br/><b>כי חלצת נפשי ממות</b>. זו גיהנום. את עיני מדמעה, זו נפשי שנמשלה לחגרת רואה, ורגלי מדחי זו הגוף הנדמה לסומא (עיין תו"ח סנהדרין).<br/><b>כי חלצת נפשי ממות</b>. כי פעמים נגזר מיתה על האדם ועל ידי הענווה ניצול ממיתה, וגם לפעמים נגזר שימותו בניו וניצול וזה את עיני מדמעה (והיא אולי בזכות דמעות על עוונות). ופעמים נגזר גלות על אדם ואולי הוא ניצל בזכות הצדקה שהם נקראים גם רגל (ארץ החיים חומת אנך).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ח)
כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת אֶת-עֵינִי מִן-דִּמְעָה אֶת-רַגְלִי מִדֶּחִי:
![<b>בארצות החיים</b>. היא ארץ ישראל ארץ המוכנת לעבודת ד' שנקראת חיים (ספורנו). או נאמר, שכל דברים הגשמיים אם עושים אותם לשם תאוה זה נקראת ארץ המתים אבל אם עושים בדרך בכל דרכיך דעהו זה ארץ החיים (ס' מאור עניים).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ט)
אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי יְהוָה בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים:
![<b>אני עניתי</b>. עיין רש"י שמדבר על מעשה ציבא ומפיבושת, ועיין חיד"א שפירש זה יותר, האמנתי לציבא בלשון ועל ידי זה נמשך כי אדבר דיבור קשה אתה וציבא וכו' ועל ידי זה אני עניתי מאוד שנחלקה המלכות אני עניתי מאוד שלקיתי בכפלים כי לא חלקו בשוה אלא ירבעם עשרה שבטים ורחבעם שני שבטים ובאמת הכל היה הולך לירבעם אם הייתי נשאר בדבור ראשון שהכל ילך לציבא וגברו רחמיו של הקב"ה שנתן בלבו לחזור שיחלקו יחדיו ועל ידי זה נשאר קצת מלכות לרחבעם וזה אני אמרתי בחפזי מתחילה כל אדם כוזב שהכל ילך לציבא שנתגלה שהוא כוזב אבל מה אשיב אודה את ד' שנתן בלבי לחזור וחלקתי ביניהם.<br/><b>האמנתי כי אדבר</b>. למה שאמרו חז"ל יגעת ומצאת תאמין, וזה האמנתי כי אדבר, מתי תאמין שהם דברי תורה כשעניתי מאד כלו' שיגעתי מאד אבל אם אמרתי דבר בלא יגיעה אני אמרתי בחפזי אז אין זה אלא כל האדם כוזב (מהרש"א מסכת מגילה).<br/>](images/icons/info.jpg)
(י)
הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר אֲנִי עָנִיתִי מְאד:
![<b>כל האדם כוזב</b>. אפשר לפרש או שמדבר על מפיבושת או שמדבר על מה שנמשח משמואל בסלעי המחלוקת ולשון כוזב בוגד באוהב (רש"י).<br/><b>אני אמרתי בחפזי</b>. כלומר אף בזמן שהייתי מחפז וכשהייתי עני ובורח מ"מ אמרתי כל אדם שאומר שלא יהיה לי המלוכה הוא כוזב וזה גדלות הבטחון של דוד המלך (רד"ק).<br/><b>אני אמרתי</b>. מדבר על הדור הזה על הישמעאלים שהם חושבים כי הם ימשלו על ישראל כי רבים הם ולא נכון אלא כל אדם כוזב והם כוזבים ורק אמונתנו אמת (מהר"י אברבנאל).<br/><b>אני אמרתי</b>. כלומר אף בזמן הגאולה הקרובה רואה שכולם מתיאשים וכמו אצל משה רבינו ואם לא יאמינו ומ"מ האמינו וכן בדור אחרון אני אמרתי בחפזי כלומר כשדברתי על הגאולה היה נראה כאלו נתיאשו מן הגאולה הקרובה וכמאמר חז"ל שהגאולה תבא בהיסח הדעת כשלא יאמינו עוד ועל זה אמרתי כל אדם כוזב (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יא)
אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי כָּל-הָאָדָם כּזֵב:
![<b>מה אשיב לד' כל</b>. ר"ת כאלם מה שבועז נעשה כאלם כששכבה רות בצדו, וכן תגמולוהי גמ' תר"י שהוא רות עם ג' אותיות והכולל, ודו"ק (חיד"א).<br/><b>כל תגמולוהי עלי</b>. עיין מהר"ן שפירא שפירש שכל הענין הוא על מי שמאחר נדרו שנדר בלשון עלי וכל זה אחרי סוכות ודו"ק.<br/>](images/icons/info.jpg)
(יב)
מָה-אָשִׁיב לַיהוָה כָּל-תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי:
![<b>כוס</b>. מלא כף וו סמך גמ' הברכה וכן גמ' ע"ב ס"ג ב"ן מ"ה וזהו שכתוב מלא ברכת ד' (דברים לג) (ארץ החיים).<br/><b>כוס ישועות</b>. בגמ' רביעית יין לכוס, ישועות אשא גמ' שמגביהין הכוס מן השולחן טפח אחד (רוקח ה' פסח).<br/><b>כוס</b>. גמ' אלהים גמ' "ש" כשכותבים א' מלא. וזה ישועה גמ' "ש" "צ"א" וזה כוס ישועות אשא מתי כשבשם ד' אקרא (שני אליהו ח"א בן איש חי).<br/><b>כוס ישועות אשא</b>. כשכוס ישועות אשא הוא כוס הגאולה ואז יבנה בית המקדש אז שם הויה יהיה נקרא ככתבו וזה ובשם ד' ככתבו אקרא (בן איש חי).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יג)
כּוֹס-יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יְהוָה אֶקְרָא:
![<b>נדרי לד' אשלם</b>. והם נעשה ונשמע, ונאמר הוכיח תוכיח את אמיתך ואת אשר ילמדון ליראה אותי ואת בניהם ילמדון, אשלם נגד כל עמו שוגגים ומזידים (ספורנו)<br/><b>נדרי לד' אשלם</b>. כלומר נדר של ערבות לד' אשלם, ואיך, נגדה מלשון נגיד ומצווה לכל עמו כשאוכיח ואצווה ואלמד לכל עמו (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יד)
נְדָרַי לַיהוָה אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה-נָּא לְכָל-עַמּוֹ:
![<b>המותה</b>. לשון נקבה שהיא מיתה המולדת גלגול שמת בלא השלים שנותיו וזו היא יקר קשה לחסידיו אבל מיתה שאין אחריה מיתה וכמו אמותה הפעם שנשלם עבודתו היא לא קשה, ודו"ק (פנים יפות פר' ויגש).<br/>](images/icons/info.jpg)
(טו)
יָקָר בְּעֵינֵי יְהוָה הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו:
![<b>אני עבדך בן אמתך</b>. כלומר על ידי שנכנעתי ונעשיתי עבד יליד בית בן אמה מזה פתחת למוסרי והצלת אותי מן הכל (ר"י ערמאה).<br/><b>אני עבדך בן אמתך</b>. כיון שנתגדלתי אצלך מזה אני מרגיש חייב להכיר טובה ולא לברוח ואתה יכול לפתוח מוסרי ולא אברח, לא כן שאר עבד מקנת כסף שאין כוונתם רק לברוח ולמצא עילה ואמתלה (מהר"ם אלשיך). ולכאורה כן נאמר על בעלי תשובה כנגד האדוקים מן האבות וכמו אינו דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע עיין ב"מ פה ע"ב (המלקט).<br/><b>אני עבדך בן אמתך</b>. כלומר מאז פתחת למוסרי שאתה הקב"ה נתת בלב בועז לקבל את רות ואז נתחדשה בבית המדרש ההלכה מואבי ולא מואבית ואז נעשית סבתי אמתך ומאז אני עבדך בן אמתך ואין עלי שום ריח אסור, ודו"ק (ב"ח).<br/><b>אני עבדך בן אמתך</b>. כלומר אף כי אינני ראוי להיות נקרא עבד ד' משום מעלת הבורא אבל לא מקנתי אלא מקנת בית אני עבד מצד בן אמתך ועל זה יכלו לומר עבד אף כי איני ראוי ובזה אני מודה ולזה לך אזבח זבח תודה, ודו"ק (מהר"ח).<br/><b>פתחת למוסרי</b>. היא אות מ"ם של למרבה המשרה (ישעיה ט ו) שהיא סתומה ולעתיד יפתחנה הקב"ה באלכסון ותהיה ב' דלתי"ן וכן הן דלתי"ן של דוד המלך עליו השלום דעליהם נאמר (משלי ח לד) אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום (בן איש חי).<br/>](images/icons/info.jpg)
(טז)
אָנָּה יְהוָה כִּי-אֲנִי עַבְדֶּךָ אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן-אֲמָתֶךָ פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי:
![<b>בן אמתך</b>. ולא בן האמה כאשר חשב ישי אביו (חיד"א שמחת הרגל ויוסף תהלות).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יז)
לְךָ-אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה וּבְשֵׁם יְהוָה אֶקְרָא:
(יח)
נְדָרַי לַיהוָה אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה-נָּא לְכָל-עַמּוֹ:
![<b>בתוככי ירושלים</b>. יו"ד יתירה רמז לעשרה נסים שנעשו לאבותינו בבית המקדש, וה' יתירה בתיבת נגדה כנגד חמשה חלקים של בית המקדש (מהר"י אברבנאל).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יט)
בְּחַצְרוֹת בֵּית יְהוָה בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלָם הַלְלוּיָהּ:
קראת? שתף חברים