להודות על זדונות - פרק קלו
![](images/icons/reads.jpg)
Update Required
To play the media you will need to either update your browser to a recent version or update your Flash plugin.
![](images/icons/arrow_right.png)
![](images/icons/arrow_left.png)
![<b>הודו</b>. כנגד כ"ו דורות עד מתן תורה שהקב"ה קיים אותם אף שלא נתנה תורה רק בחסדו, ואף שרק בני ישראל קבלו התורה מ"מ כל העולם כולו ניזון בזכות ישראל שקבלו התורה (רד"ק).<br/><b>הודו</b>. כנגד כ"ו מלכים שמלכו בישראל וביהודה שהיו רשעים ומ"מ בחסדו הקב"ה זן והגן עליהם (מהרי"ן יחייא).<br/><b>הודו</b>. נקרא הלל הגדול כי הוא מיוסד על הגאולה האחרונה (מהר"ם ערמאה).<br/>שבת העליון נקרא הלל הגדול כי הוא מתיחס ליום שכולו טוב ולפיכך קוראים אותו בשבת כי הוא ליום שכולו שבת (מהר"ם ן' גבאי בספר תולעת יעקב).<br/><b>הודו</b>. כי על ידי הודאה על העבר יטיב ד' לעתיד, וזהו כי לעולם חסדו, על דרך הכתוב (תהלים עו) חמת אדם תודך שארית חמות תחגור (חיד"א, וכן כתב מהר"י מולכו, וכן מובא בספרי חסידות).<br/>](images/icons/info.jpg)
(א)
הוֹדוּ לַיהוָה כִּי-טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
![<b>הודו</b>. כלומר אף שהוא א' הא' מדת הדין אבל גם שם הוא כי לעולם חסדו גם שם הוא חסד עליון (ארץ החיים).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ב)
הוֹדוּ לֵאלֹהֵי הָאֱלֹהִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
![<b>הודו</b>. הוא ענין שבעים פרי החג כי כל עוד שלא הטהרנו מזוהמת נחש צריך ליסר העולם כנודע (מהר"ם אלשיך).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ג)
הוֹדוּ לַאֲדנֵי הָאֲדנִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
![<b>לעשה נפלאות</b>. כלומר שברא העולם במדת החסד ואם כן חסדו לבדו ברא חסדו (מהר"ם אלשיך).<br/><b>לעשה נפלאות גדולות לבדו</b>. כלומר הוא לבדו מכיר בחסדו כי לא עושה חסד לתועלת אלא לחסד לבד. וענין גדולות אף כי מדת החסד מקטרג עושה חסד (שבט מוסר).<br/><b>לעשה נפלאות גדולות</b>. ד' ברחמיו עונה לעמו בעת צרה ועושה נסים על ידי אורות העליונים המתגלים מחכמה ובינה ואז הוא יחוד קוב"ה ושכינתיה ויושפע שפע ישועה ורחמים גדולים, וניצולים ישראל. וזהו כוונת הכתוב לעשה נפלאות כלומר ן' פלאות ן' שערי בינה, גדולות רומז למוחין בגדלות, לבדו לב דו רומז לל"ב נתיבות חכמה, דו שהם זו"נ ואלו האורות מתגלים תמיד בכל שנה ע"ש (חיד"א מראית עין).<br/><b>לעשה נפלאות גדולות</b>. כי ביום חדותא דמלכא שהוא שבת קודש אפשר לפעול הכל וכיון ששיתא יומין מתברין מיניה גזירות כל הטובות בשבת (מהר"ח מטשערנווויץ סדורו של שבת).<br/><b>לבדו</b>. כי לא רוצה לגלות חסדיו מפני שרבים הם ואי אפשר לפורטם, וכן כדי שלא נחיה מנהמא דכיסופא וזהו הטבה לעולם וזהו כי לעולם חסדו (ר' בונם מפרשיסחא).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ד)
לְעשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדלוֹת לְבַדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
![<b>לעשה השמים בתבונה</b>. ע"ד מש"כ בזוהר שכל חידוש שאדם מחדש בתורה הקב"ה עושה אותם החידושים שמים מחודשים, ושיעור הכ' לעשה השמים בתבונה של צדיק שחידש בתורה דבר מה עושה אותם הקב"ה שמים חדשים והוא חסד מאתו יתברך (שבט מוסר).<br/><b>לעשה השמים</b>. פי' שעשה כח בשמים להבין ממנו וכמאמר (ישעיהו מ) שאו מרום עיניכם וראו וכו', וזו הטבה לעולם וזהו כי לעולם חסדו (ר' בונם מפרשיסחא).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ה)
לְעשֵׂה הַשָּׁמַיִם בִּתְבוּנָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(ו)
לְרקַע הָאָרֶץ עַל-הַמָּיִם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
![<b>לעשה אורים גדלים</b>. הנה מזה שמדבר המזמור בלשון הוה דרשו חז"ל המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית, וקשה הלא כל המזמור כן הוא כגון למכה מצרים בבכוריהם וא"כ מאי ראיה, ושמעתי לבאר שבשאר המקומות כתוב ההמשך בוא"ו ויוצא למשל וא"כ הוא סיפור דברים. ולפי דעתי עוד אפשר לפרש שכאן לא נאמר ברא כמו במעשה בראשית ויברא א' אלא עשייה וזה אחרי מעשה בראשית, ולפיכך דרשו מענין המחדש כי עשיה הוא בעולם החידוש (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ז)
לְעשֵׂה אוֹרִים גְּדלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(ח)
אֶת-הַשֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁלֶת בַּיּוֹם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(ט)
אֶת-הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלָּיְלָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
![<b>למכה מצרים בבכוריהם כי לעולם חסדו</b>. שאם לא היה מכה הבכורים שהם עמודי הארץ היה צריך לשלוח הרג רב בעם (ספורנו). ועוד חסד עשה שישמעו העולם ויכירו השגחתו במדה כנגד מדה. ועוד פי' שעשה הנס בלי מלאך שאל"כ לא היה מבחין בין בכורי מצרים ובכורי ישראל (מהר"ם אלשיך). או נאמר, לבכוריהם שהיו מזנות לאנשים מרובים משא"כ בני ישראל ששמרו על קדושת הברית ומטעם זה נבקע להם הים, וזה שאמר אח"כ ויוצא ישראל מתוכם (יוסף תהלות).<br/>](images/icons/info.jpg)
(י)
לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
![<b>מתוכם</b>. לבא לקחת לו גוי מקרב גוי שמצרים נעשה כאם לישראל, וכן מכור הברזל לברר משל ישראל (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יא)
וַיּוֹצֵא יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(יב)
בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
![<b>לגוזר</b>. כי בזכות אברהם גזר להם הים ודו"ק (חיד"א בשם הר' גבריאל אספרנסה).<br/><b>לגזרים</b>. לי"ב גזרים, והחסד שהחשיבם כולם שבטי יה וכעין כבוד על ששמרו פתחיהם, והכבוד הזה כי לעולם חסדו (המלקט). ועיין מהר"ם אלשיך שפירש שהיה כן מטעם פסל מיכה שלא יטעו לומר שח"ו זכות הפסל קרע ועברו כולם ביחד, אלא כל שבט עבר בפני עצמו, ומטעם זה עברו אפרים עם מנשה לומר שבזכות שבט מנשה עברו ולא בזכות הפסל.<br/>](images/icons/info.jpg)
(יג)
לְגזֵר יַם-סוּף לִגְזָרִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
![<b>והעביר ישראל בתוכו</b>. אפשר לפרש החסד שהעביר ישראל סבא ע"פ (מיכה ז) כימי צאתך מארץ מצרים כדי שלא תקטרג מדת הדין, וכמ"ש והמים להם חומה אל תקרי חומה אלא חימה, וזה חסד כי אם אין ישראל אין עולם, ודו"ק. ולדעת האומר שעוד ישראל בים טבעו מצריים זה חסד גדול למען הראות לישראל כי באותו זמן שמציל ישראל הקב"ה מטביע המצריים למען ישרשו בידיעתם אחדות דין ורחמים כי בצדקת אמונתם העולם עומד (מהר"ם אלשיך).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יד)
וְהֶעֱבִיר יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
![<b>ונער פרעה וחילו</b>. שלא נתן להם יכולת לשוב לאחוריהם (רד"ק), וכדי שלא יאמרו שמטבע המים לחזור למקומם הראה ניעור במים (אלשיך).<br/>](images/icons/info.jpg)
(טו)
וְנִעֵר פַּרְעה וְחֵילוֹ בְיַם-סוּף כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
![<b>למוליך עמו במדבר</b>. במדבר גמטריא רמ"ח מצוות עשה, עמו במדבר גמטריא שס"ה עם הכולל ועל זה נרמז מתן תורה שהוא מוליך מלשון דרך ארץ קדמה לתורה כי לעולם חסדו (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(טז)
לְמוֹלִיךְ עַמּוֹ בַּמִּדְבָּר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(יז)
לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(יח)
וַיַּהֲרג מְלָכִים אַדִּירִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(יט)
לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמרִי כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(כ)
וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
![<b>ונתן ארצם לנחלה, שבשפלנו זכר לנו</b>. אפשר לפרש הסמיכות ע"פ מש"כ חז"ל הטעם שזכו ישראל לארץ ישראל שהיא גבוהה מכל הארצות הוא בשביל הענוה, וזהו שאמר ונתן ארצם לנחלה נחלה לישראל עבדו ולא הניחה אצל הז' עממין כי ישראל הם ענוים וזהו שסמך שבשפלנו זכר לנו לתת לנו את ארצם (שם משמעון).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כא)
וְנָתַן אַרְצָם לְנַחֲלָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(כב)
נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
![<b>שבשפלנו זכר לנו</b>. כלומר שבשפלנו מתורה ומצוות זכר לנו שאנחנו מחומר קרצנו וכמ"ש (תהלים קג) זכור כי עפר אנחנו, ואנוסים ביד יצר הרע והגלות מעביר על דעת קונו, ודומה לשיכור שפטור מתפילה, כי לעולם חסדו, כל זה להצדיק בריותיו, ועי"ז יפרקנו מצרנו כיוון שלא היינו יכולים לעבוד ד' (חיד"א מדבר קדמות).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כג)
שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ זָכַר-לָנוּ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
![<b>ויפרקנו מצרינו</b>. כלומר מה שהיית פורק אותנו הוא רק מצרינו שנותן אויבינו בתור פדיון נפשינו כאמור ונתתי מצרים כפרך וכן צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו (הרבי מלובלין).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כד)
וַיִּפְרְקֵנוּ מִצָּרֵינוּ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
![<b>נתן לחם לכל בשר</b>. כלומר שלכל א' נותן המאכל שלו, לעם הארץ לחם חטא ולת"ח לחמה של תורה (הר"ש די ווידאש לפי תיקוני זוהר).<br/><b>נתן לחם לכל בשר</b>. תיבה קודם ס"ת של נתן לחם לכל הוא חת"ך שם המלאך הממונה על הפרנסה, וס"ת נותן לחם לכל למן (חזה ציון). וכן נתן לבני ישראל מן אף ביום של חטא העגל וזהו כי לעולם חסדו (חיד"א יוסף תהלות).<br/><b>נתן לחם לכל בשר</b>. והנה למה עשה ד' לעם סגולתו שנאכל לחם ולא נחיה מרוח, אלא כי בחטא אדם הראשון נדמעו נצוצות הקדושות בדומם צומח חי, ועבודת האדם לברר אותם, שע"י אכילה זו מרוחניות ניזונת הנשמה ומהטוב הנשאר ניזון הגוף, ועל ידי האכילה מבררין ומזה ממעטים זמן הגלות וזהו כי לעולם חסדו (שמחת הרגל).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כה)
נתֵן לֶחֶם לְכָל-בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(כו)
הוֹדוּ לְאֵל הַשָּׁמָיִם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
קראת? שתף חברים