פרקים 76-90 - פרק עו
![](images/icons/reads.jpg)
Update Required
To play the media you will need to either update your browser to a recent version or update your Flash plugin.
![](images/icons/arrow_right.png)
![](images/icons/arrow_left.png)
![<b>למנצח בנגינות מזמור לאסף שיר</b>. רמז לד' רגלי המרכבה, למנצח כנגד אברהם המנצח חסד, נגינות כנגד יצחק גבורה, מזמור כנגד יעקב תפארת, שיר כנגד דוד המלך מלכות (חזה ציון).<br/>](images/icons/info.jpg)
(א)
לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינת מִזְמוֹר לְאָסָף שִׁיר:
![<b>נודע ביהודה אלוהים בישראל</b>. ראשי תיבות באבן ששפך חמתו על העצים ועל האבנים ולא על ישראל (חזה ציון).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ב)
נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ:
![<b>סוכו</b>. גם לשון סוכו של אריה ואריה סמל של יהודה, ועיין ספורנו וז"ל מקום מארב האריה יקרא סכו כאמרו (תהלים י ט) יארב במסתר כאריה בסכה, והוא נבואה על גוג ומגוג.<br/><b>סוכו</b>. לשון זכר כי בית המקדש הוא כנגד לאה שהיא מעלמא דדוכרא וציון הוא משכן רחל מעלמא דנוקבא ולפיכך מעונתו לשון נקבה, ודו"ק (חזה ציון).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ג)
וַיְהִי בְשָׁלֵם סוּכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן:
![<b>שמה שבר רשפי קשת</b>. כלומר כשיש בשלם סוכו דהיינו שישראל בשלום ושלוה תחת סוכה אז שמה שבר, וכן כשישראל עובדים בבית המקדש אז נצולים מאויבים (ארץ החיים).<br/><b>שמה</b>. כמו לשם מוזמנים הגויים לראות שבכח התורה היוצאת מציון אין עוד תועלת לכלי זיין (רשר"ה).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ד)
שָׁמָּה שִׁבַּר רִשְׁפֵי-קָשֶׁת מָגֵן וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה סֶלָה:
(ה)
נָאוֹר אַתָּה אַדִּיר מֵהַרְרֵי-טָרֶף:
![<b>אבירי לב</b>. גמטריא עם הכולל נאור חסר א', ונאור הוא תואר הקב"ה כנזכר בפסוק הקודם, וכלומר כנגד נאור חסרו מעט ועשו מאחד אחר ונהפכו לאבירי לב כלומר כוחי ועוצם ידי. בר לבב העזה באורייתא, אבירי לב, העזה דחוצפא (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ו)
אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב נָמוּ שְׁנָתָם וְלֹא-מָצְאוּ כָל-אַנְשֵׁי-חַיִל יְדֵיהֶם:
![<b>מגערתך</b>. משורש גער שהם אותיות רגע, כלומר מהרגע שלך, כמו כי רגע באפו, חוי כמעט רגע, ודו"ק. ועוד מלשון מרגוע כלומר תרגיע אותם. (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ז)
מִגַּעֲרָתְךָ אֱלֹהֵי יַעֲקב נִרְדָּם וְרֶכֶב וָסוּס:
(ח)
אַתָּה נוֹרָא אַתָּה וּמִי-יַעֲמד לְפָנֶיךָ מֵאָז אַפֶּךָ:
![<b>משמים השמעת דין</b>. כלומר כשהקב"ה עושה דין בצדיקים שהם דומים לשמים אז הרשעים שדומים לארץ יראים ודו"ק (אמתחת בנימין).<br/><b>ארץ יראה ושקטה</b>. ארץ העמים יראה וארץ ישראל שקטה (תרגום), ארץ העמים יראה ושקטה מלהלחם בישראל (רד"ק).<br/><b>משמים השמעת דין וכו'</b>. מבואר בשערי אורה (שער ח) בפסוק ביום עשות ד' א' ארץ ושמים (בראשית ב ד), א' זה מדת הדין על השמים, ד' זה מדת הרחמים על הארץ, כי הארץ צריכה יותר למדת הרחמים עיין שם. ונראה שזה מה שנאמר כאן, משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה (קדושת לוי, תולדות יצחק בן לוי). ועוד יש לפרש שבזמן שיש דין למעלה אין למטה, ועל זה יראה הארץ מהדין. ועוד, שכל הדן דין אמת נעשה שותף להקב"ה וא"כ הדיין עושה א' (מדת הדין) ונשאר להקב"ה רק מדת הרחמים, ודו"ק (שמעתי).<br/><b>משמים השמעת דין וכו'</b>. דין אינו הנהגה עצמית ותכליתו רק להטיל אימה על הברואים, ולכן כאשר משמים השמעת דין ופעל את פעולתו כלומר שהארץ יראה, אזי ושקטה שהדין בטל (ישמח ישראל ר"ה).<br/><b>ארץ יראה ושקטה</b>. שקטה כשקבלו ישראל את התורה, והלא היראה היתה צריכה להיות כל הזמן קודם קבלת התורה ולא בשעת מתן תורה אלא שקודם מתן תורה היה העולם ניזון בחסדו של הקב"ה כ"ו דורות כנגד הכ"ו כי לעולם חסדו אבל בשעת מתן תורה נמסר הנהגתו של העולם ביד בני ישראל ועל זה יראה, ודו"ק (שפת אמת). ועוד אפשר לומר שיראה לקבל התורה איך תקבל קדושה זו ובאמת על ידי ענוה זו זכתה לקבל ולפיכך שקטה (שם). ועפ"י זה אפשר להבין ענין ענוה בפסוק הבא (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ט)
מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה:
![<b>בקום למשפט א'</b>. כלומר שהקב"ה שופט היצה"ר ומדת הדין כשטענותם על האדם המתנהג בענוה ומקבל הכל ומוסר הנהגת העולם כולה לד', ודו"ק (קדושת לוי תולדות יצחק בן לוי מקץ עמוד סד). וזהו פירוש הפסוק, כאשר ה' קם לשפוט את א' זו מדת הדין כדי להושיע כל ענוי ארץ האנשים היראים שמתנהגים בענוה, ודו"ק.<br/>](images/icons/info.jpg)
(י)
בְּקוּם-לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהִים לְהוֹשִׁיעַ כָּל-עַנְוֵי-אֶרֶץ סֶלָה:
![<b>כי חמת אדם תודך</b>. כלומר כשאתה מתרגז על ישראל הם שבים ומודים לשמך ולפיכך אתה מעביר רגזך הנשאר על העמים (תרגום).<br/><b>כי חמת אדם תודך</b>. כלומר כשאתה עושה דין ברשעים שאר הרשעים פוסקים מלהראות גאותם וחמתם (רש"י).<br/><b>כי חמת אדם</b>. כלומר כשתביא גאולה על ישראל להושיע כל ענוי ארץ אז גם הגאים ישמחו כי יפסקו לעשות מלחמה בינם וישבית כל חמת אדם ולא רק זה אלא גם שארית חמות שהם חיות הטורפות תחגור תפסוק (ספורנו). כי חמת אדם תודך. כאשר אדם מודה על היסורין הוא נעשה עניו ושארית כשרים ועל ידי זה חמת תחגר תפסיק מדת הדין וענוה כתריס כנגד היסורים (משכיל לאיתן). וזהו כוונת הפסוק, כי כאשר חמת אדם, אלו היסורים, תודך, יודה עליהן ומקבלן באהבה ובענוה, אז חמת אלו העונשים הנוספים תחגור תפסיק.<br/>](images/icons/info.jpg)
(יא)
כִּי-חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ שְׁאֵרִית חֵמת תַּחְגּר:
![<b>נדרו ושלמו לד'</b>. כלומר אתם תביאו אז קרבנות מאהבה, משא"כ סביביו שהם הגויים יביאו רק מטעם שי למורא כלומר מיראה (ספורנו).<br/><b>נדרו ושלמו לד'</b>. כי שביה בצדקה (מהר"ם אלשיך).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יב)
נִדְרוּ וְשַׁלְּמוּ לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם כָּל-סְבִיבָיו יבִילוּ שַׁי לַמּוֹרָא:
![<b>יבצור רוח נגידים</b>. הוא מלך המשיח שישלוט על כל גאה בשבט פיו (ספורנו).<br/><b>יבצור רוח נגידים</b>. כלומר ועל ידי זה יראו באמת מלכי ארץ כי לא יראים כשהעונש נופל על פשוטי עם (מהח"ו).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יג)
יִבְצר רוּחַ נְגִידִים נוֹרָא לְמַלְכֵי-אָרֶץ:
קראת? שתף חברים