לילך בדרך - פרק לד
![](images/icons/reads.jpg)
Update Required
To play the media you will need to either update your browser to a recent version or update your Flash plugin.
![](images/icons/arrow_right.png)
![](images/icons/arrow_left.png)
![<b>לדוד בשנותו</b>. הנה האר"י ז"ל כתב על הפסוק רמז על שינה רוחו וטעמו לפני אבינו מלכנו הנקרא אבי-מלך ממילא ויגרשהו לסט"א וילך ודו"ק. וכוונתם כי למה דוד לא מצא לו דרך אחר משטות לפני אכיש היד ד' תקצר לא' משבעה הרועים, אלא הענין הוא כאשר צדיק יורד לאהבה חיצונית או יראה חיצונית במקרה אז הוא מתגבר על עצמו ועושה ממנה יראת הבורא או אהבת הבורא וממילא כשנפל ביד אכיש וראה ארמונו וכבודו פחד ממנו וכמעט רגע רצה לעלות יראתו ואהבתו לבורא יתברך וידוע כשצדיקים נכנסים לדבקות הם מתבררים בהפשטות הגשמיות (וכמו הגם שאול בנביאים), וממילא לאכיש נדמה למשוגע ולשוטה ובאמת הגיע למדרגה של התפשטות היש. וזה טעם הפסוק בשנותו את טעמו ואת רוחו אז גורש לס"ט וילך לו, וזה היה לפ' אבימלך ובדיוק נקרא אבי מלך כי הוא אבינו מלכנו, ודו"ק (ר"י קאזניץ, עבודת ישראל ליקוטים).<br/><b>בשנותו</b>. בשנות גמ' ביום שבת כי הנס הזה קרה בשבת ובזכות שבת מלכתא, ולפיכך קורין אותו בשבת, ודו"ק (אלף בינה לר"י אבוחצירא).<br/><b>את טעמו</b>. שנה טעמו ועשה מעטו שמעט את עצמו לשוטה (המלקט).<br/><b>בשנותו</b>. אפשר לפרש מלשון לימוד וע"י לימוד נתגבר על השונא ונתעלה עליו (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(א)
לְדָוִד בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת-טַעְמוֹ לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיְגָרְשֵׁהוּ וַיֵּלַךְ:
(ב)
אֲבָרְכָה אֶת-יְהוָה בְּכָל-עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי:
![<b>בד' תתהלל נפשי</b>. אם אתה רואה שצדיק מתהלל בעבודת ד' תדע שזה אמת רק אם ישמעו ענוים וישמחו דאל"כ היו חולקים עליו (אגרא דפרקא ס').<br/><b>בד' תתהלל נפשי</b>. כלומר כשהוא דבוק בד' ואינו נפרד מד' אז מעצמו תתהלל נפשי (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ג)
בַּיהוָה תִּתְהַלֵּל נַפְשִׁי יִשְׁמְעוּ עֲנָוִים וְיִשְׂמָחוּ:
![<b>שמו</b>. גמטריא (עם הכולל) א-ל שד"י (חיד"א).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ד)
גַּדְּלוּ לַיהוָה אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו:
![<b>דרשתי את ד'</b>. שהלך לבית המדרש לשאול אם הוא מותר לבא בקהל, ומכל מגורותי כלומר מצרות גרות הצילני הקב"ה (המלקט).<br/><b>דרשתי</b>. עיין רמב"ן על התורה לגבי לדרוש את ד' שחולק על רש"י ואומר שזה לשון תפילה (המלקט).<br/><b>מגורותי</b>. מגו רות י' כי בזכות היו"ד הוציאו אותי מפסלותו של רות משום מואבי ולא מואבית, ודו"ק (חזה ציון).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ה)
דָּרַשְׁתִּי אֶת-יְהוָה וְעָנָנִי וּמִכָּל-מְגוּרוֹתַי הִצִּילָנִי:
![<b>הביטו</b>. גמטריא לב כי אין הקב"ה מבקש אלא הלב (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ו)
הִבִּיטוּ אֵלָיו וְנָהָרוּ וּפְנֵיהֶם אַל-יֶחְפָּרוּ:
![<b>זה עני</b>. מדבר כאן בעני בתורה ובמצות ונגמר דינו בספר רשעים והוא קרא כלומר ענה אמן בכל כוחו (שבת קיט ע"ב) וזה עם תשובה גמטריא קרא שמע עם ב' כוללים, ואז ומכל צרותיו הושיעו כי נקרע גזר דינו, ודו"ק (אלף בינה לר"י אבוחצירא).<br/>או נאמר שמדובר על עוסק בתורה, וזה עני גמטריא סיני, קרא וד' שמע כמו ויקשב ד' וממילא כי עוז וחדוה במקומו, וממילא מכל צרותיו הושיעו, (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ז)
זֶה עָנִי קָרָא וַיהוָה שָׁמֵעַ וּמִכָּל-צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ:
![<b>חנה מלאך ד'</b>. על ידי עניית "אמן" גמטריא מלאך והיא שכינה כמו שנ' (שמות ג) וירא אליו מלאך ד'. ועל ידי זה נשמר האדם, ומצלת ומגינה עליו בעוה"ז ובעוה"ב (אלף בינה ר"י אבוחצירא).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ח)
חֹנֶה מַלְאַךְ-יְהוָה סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם:
![<b>טעמו וראו</b>. טעמו בחוש וראו בשכל (ספורנו).<br/><b>טעמו וראו כי טוב ד'</b>. כלומר בעניני עוה"ז טעמו, אבל ראו רק כי טוב ד' (ר' אלימלך).<br/><b>טעמו וראו</b>. ברוחניות כל מה שתטעמו תרצו עוד יותר להנות כי לא ידעו שבעה ברוחניות, וזה וראו כי טוב ד' ודו"ק, (מהר"ש לאנידו).<br/><b>הגבר יחסה</b>. כלומר שחס כל הזמן בו בגדולתו (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ט)
טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי-טוֹב יְהוָה אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יֶחֱסֶה-בּוֹ:
![<b>יראו את ד' קדושיו</b>. כלומר אף שהוא נבדל מתאוות, מ"מ צריך להיות נבדל מהם מיראת ד' ולא ממזגו, בדרך אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר אלא אפשי והקב"ה אסר עלי, ודו"ק (מהר"ם אלבילדה).<br/><b>יראו את ד' קדושיו</b>. כלומר תראו מה' מצד קדושתו דהיינו יראת הרוממות, ואז לא תחסר לכם היראה ותהיה שלימה, ודו"ק (זקן אהרן).<br/><b>כי אין מחסור ליראיו</b>. כלומר אל תפחדו ממה שסובלים היראים כי מה שחסר להם הוא האין כלומר העוה"ז הנפסד ולא עוה"ב, ודו"ק (אהבת דודים).<br/><b>כי אין מחסור ליראיו</b>. כלומר ואין זה עובד על מנת לקבל פרס כי כיוון שירא את השם יקבל שכרו מושלם ולא פרס ודו"ק (המקנה). ועוד, שכיוון שיראתו שלימה היא מגנת עליו ולא בתור פרס ודו"ק (בני יששכר).<br/>](images/icons/info.jpg)
(י)
יְראוּ אֶת-יְהוָה קְדשָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו:
![<b>כפירים</b>. י"א שזה לשון כופרים והפשט מלשון כפירים השואגים לטרף, ודורשי ד', לא יבקשו מבשר ודם אלא מהקב"ה בלבד, ודו"ק (אבן עזרא).<br/><b>כפירים</b>. כי אין אדם מת וחצי תאותו בידו משא"כ דורשי ד' השמחים בחלקם (ארץ החיים).<br/><b>כפירים רשו</b>. בלשון תימה הראיתם בעל חי שאין הקב"ה ממציא לו מזונו כ"ש דורשי ד' וכ"ה בגמרא סוף קדושין (מהר"ו הצרפתי).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יא)
כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדרְשֵׁי יְהוָה לֹא-יַחְסְרוּ כָל-טוֹב:
![<b>לכו בנים</b>. שמר עד אות ל' לדבר מלימוד כי הלימוד הוא העיקר הגדול ולפיכך אות ל' גדולה מכל האותיות. ודבר על לימוד הבנים שהוא לימוד של הצעירים כי לימוד בנערותו יותר מועיל מלימוד שלומדים בזקנותו, ועיקר הוא לימוד הוראה, ודו"ק (ר"י החסיד).<br/><b>לכו בנים</b>. ולמה לא בואו בנים, כי באמת כל העולם הוא בדרך וסובל עול משא ואי אפשר להפסיק מזה ולבטל הכל. רק אומרים לו בדרך נלך יחד ורק בדרך תשמע עוד יראת א' וזה לא יזיק לך כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, ודו"ק (מהר"י עראמה).<br/><b>יראת ד' אלמדכם</b>. ס"ת המת כי אין דברי תורה נקנים אלא במי שממית עצמו עליהם, ודו"ק. וזהו לכו תשתדלו לא תעמדו ותחכו עד שדברי תורה יבואו מאליהם אלא צא ולמד, ודו"ק (חזה ציון).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יב)
לְכוּ-בָנִים שִׁמְעוּ-לִי יִרְאַת יְהוָה אֲלַמֶּדְכֶם:
![<b>מי האיש</b>. כלומר מי באמת חפץ החיים ולא שהחיים יהיו מטרה להנאות, זה האוהב ימים להתעסק ולראות על טוב העולם, ודו"ק (מה"ר עראמה).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יג)
מִי-הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב:
![<b>נצר לשונך מרע</b>. אמר מרע ולא משקר כי פעמים גם האמת הוא רע, והשקר הוא טוב כגון שצריך לתווך לשלום (מגדל דוד).<br/><b>נצר לשונך מרע</b>. כלומר נצור לשונך כדי שלא תבא לידי רע ואין רע אלא שז"ל הנקרא רע כי ברית הלשון כנגד ברית המעור (שושני לקט).<br/><b>נצר לשונך מרע</b>. לא תשתוק אלא נצור להמתין מלדבר רע והוא מתון מתון מתיים שוה (המלקט).<br/><b>נצר לשונך מרע</b>. כלל אמר הבעש"ט שאדם צדיק אינו רואה כלל רע ואינו שומע רע ואם במקרה שמע או ראה דבר רע אז מן השמים יש לו שמץ מעון זה ורוצים שיתקן עצמו כדי שיתקן זולתו עי"ז, וא"כ אין לדון הזולת על פשעי עצמו. וזה כוונת הפסוק, נצר לשונך מרע, כלומר אל תגנה את עושי רע ורק עליך להיות סור מרע ועי"ז יהיה גם השני טוב וזהו ועשה טוב, ודו"ק (תולדות יעקב יוסף).<br/><b>ושפתיך מדבר מרמה<b>. כי פעמים אדם מדבר אמת אבל בעקימת שפתיו משמע דבר שקר וע"ז הוסיף ואמר ושפתיך מדבר מרמה (מגדל דוד).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יד)
נְצר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה:
![<b>סור מרע ועשה טוב</b>. אם תלחם כנגד הרע לא תצליח, אלא תרבה הטוב אצלך וממילא הרע יסור (ר"י מרוזין ועוד). כאן מדבר על מדות רעות (המלקט).<br/><b>סור מרע</b>. כלומר תסיר הרע מקודם כמו שמנקים המכה קודם לשים הרטיה ואל תהיה כטובל ושרץ בידו (ארץ חיים), כאן מדבר על מעשה עבירות (המלקט).<br/><b>סור מרע ועשה טוב</b>. אם נזדמן אדם שעושה רע כלומר שאינו מתנהג בדרך התורה אז תרגיש לתקן את עצמך ואז עשה טוב ואז גם הרשע יחזור בתשובה וזה בקש שלום ורדפהו (בעש"ט).<br/><b>סור מרע וגו'</b>. אם סבלת מרע הוא מטעם שעוד לא עשית טוב, ולכן בקש שלום כלומר שהכל לטוב, ורדפהו תבין איך הקב"ה מנהיג העולם. וכמו שמסופר על צדיק אחד שבזהו גוי בשבת וקרא לו בשם יהודי סרוח, ותמהו כולם על שלא ענהו כלום רק שם ידיו בכיסו ומצא שהוציא מטפחת והבין שמן השמים סייעוהו (המלקט).<br/><b>סור מרע וגו'</b>. כדי לעזור לשני אל תסתכל שהוא רע ואז תוכל לעשות לו טוב וזה דרך של בקש שלום ורדפהו (המלקט).<br/><b>סור מרע וגו'</b>. תדין את חברך לכף זכות ואז באמת יתהוה הדבר, וזהו עשה טוב וזה דרך של בקש שלום ורדפהו (המלקט).<br/><b>סור מרע ועשה טוב</b>. כלומר באשר חטא, כלומר שירדוף הטוב רק במה שהוא חטא כי שם נמצא כוחותיו העצומות (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(טו)
סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה-טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ:
![<b>עיני ד'</b>. כלומר שצדיקים מקבלים כח של עיני ד' כמו עיני העדה מלשון מושל, ודו"'ק. ובדרך אחרת אפש"ל שהצדיקים מקבלים כח של ראיה כאילו היה עיני ד' וכח של שמיעה כאלו היה אוזנו (המלקט).<br/><b>עיני ד'</b>. כלומר כשהצדיק שומר עיניו על זה נותן כח לשכינה ומהוה עיני ד' להטיב לכלל ישראל, וכן כשהצדיקים שומרים האוזנים מדברים רעים אז מהווים אוזניים למעלה כדי לשמוע תפילת עמך ישראל, ודו"ק. וזה דע למעלה ממך, הכל מה שהוא למעלה הוא ממך, ודו"ק (קדושת לוי).<br/><b>עיני ד'</b>. כלומר וודאי שהקב"ה משגיח על הצדיקים ואם קורה שיש צער לאיזה צדיק הוא משום ואזניו אל שועתם כלומר הוא מתאוה לתפלתן, ודו"ק (הר"ר מלובלין בספר זכרון זאת).<br/>](images/icons/info.jpg)
(טז)
עֵינֵי יְהוָה אֶל-צַדִּיקִים וְאָזְנָיו אֶל-שַׁוְעָתָם:
![<b>פני ד' בעושי רע</b>. כלומר הקב"ה מראה פנים להם בעולם הזה כדי להטרידם מעוה"ב, ולהיפך לצדיקים רבות רעות צדיק וממילא ומכולם יצילנו ד' לעוה"ב (פנים יפות).<br/><b>פני ד' בעושי רע</b>. כלומר מכירים פניו של הצדיקים כשמשלם לעושי רע ונאבדים אז רואים אמיתתו של הקב"ה, ודו"ק (באר מים חיים).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יז)
פְּנֵי יְהוָה בְּעשֵׂי רָע לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ זִכְרָם:
![<b>צעקו וה' שמע</b>. פי' רש"י שחוזר על הצדיקים הנאמר למעלה. ואבן עזרא פי' את הפסוק על הרשעים שחזרו בתשובה ואע"פ שעשו מכל התועבות כיון שנסלח להם ד' יושיעם. ויש שפי' שמדובר על הצדיקים שנרדפים על ידי הרשעים וזה פני ד' בעושי רע כדי להציל את הצדיק שהוא צועק (הר"ו צרפתי).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יח)
צָעֲקוּ וַיהוָה שָׁמֵעַ וּמִכָּל-צָרוֹתָם הִצִּילָם:
![<b>לנשברי לב</b>. תשבר לב כלומר תחסר מכל אות ונעשה כ"א וזה אך לשון מיעוט (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יט)
קָרוֹב יְהוָה לְנִשְׁבְּרֵי-לֵב וְאֶת-דַּכְּאֵי-רוּחַ יוֹשִׁיעַ:
(כ)
רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ יְהוָה:
![<b>שומר כל עצמותיו</b>. כלומר הקב"ה שומר כל העצמות על ידי אחת שלא נשברה והוא עצם לוז שעל ידו מהוה תחית המתים (מהר"ם דיליאון).<br/><b>שומר כל עצמותיו</b>. כלומר כל מי ששומר על רמ"ח מצוות אז ממילא אחת מהם לא נשברה (המלקט).<br/><b>כל עצמותיו</b>. עצמותיו גמטריא תרי"ג וזהו שומר כל התרי"ג מצוות אז הקב"ה שומר על נר"ן שלו וזהו כל עצמותיו, ודו"ק (אלף בינה ר"י אבוחצירא).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כא)
שׁמֵר כָּל-עַצְמוֹתָיו אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה:
![<b>תמותת רשע רעה</b>. כלומר הרעה עצמה שעשה תמית את הרשע (רד"ק).<br/><b>תמותת רשע רעה</b>. כלומר על צדיק רבות רעות ומכולם יצילנו אבל לרשע תמותת רשע רע אפילו אחת (ראב"ע).<br/><b>תמותת רשע רעה</b>. כלומר על הצדיק הרעות באות מפרק לפרק וזהו רבות, משא"כ על הרשע באות כאחת ומזה תמותת רשע רעה (מהר"ש לאניידו).<br/><b>תמותת רשע רעה</b>. כנגד ארבע חלקי כפרה, תמותת רשע זו מיתה רעה, רעה זו יסורים, ושונאי צדיק יאשמו זה קרבן אשם, פודה נפש עבדיו על ידי תשובה, ודו"ק (ווי העמודים).<br/><b>תמותת רשע רעה</b>. על דרך משל של מלך שהיו לו שני שרים ובמלחמת האויב שלח אחד ואיבד המלחמה, ושלח השר השני, וממילא אם השר הראשון שמח מנצחונו של שני ראיה שהוא לא היה אשם במלחמתו הראשונה ורק לא היה לו כח, מה שאין כן אם הוא שונא שר השני הריהו מגלה דעתו ששונא גם המלך. וכן בעבודת ד' אדם עבר עבירה מ"מ ישמח שאחיו הצדיק יצליח במלחמת היצר אבל אם הוא שונא הצדיק קמ"ל שהוא פושע במלחמתו כנגד היצר. וזהו כוונת הפסוק תמותת רשע מה שהרשע מאבד במלחמתו כנגד היצר זה כבר רע, אבל אם הוא גם שונאי צדיק כלומר שהוא שונא גם אלו המצליחים קמ"ל שהוא מורד, ואז יאשמו, ודו"ק (ר"ש קלוגר).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כב)
תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה וְשׂנְאֵי צַדִּיק יֶאְשָׁמוּ:
![<b>פודה ד' נפש עבדיו</b>. כלומר כשמתכנסים הנפשות בתוך נפש אחת באחדות אז הקב"ה מציל כל הכלל, וכמו בפורים איש יהודי היה, ואולי על ידי שמתבטלים לנפש הצדיק אז ניצולים, וזה הפירוש פודה ד' נפש עבדיו כשמתכנסים תחת נפש הצדיק ולא יאשמו כל החוסים בו בצדיק, ודו"ק (שפ"א).<br/><b>פודה ד'</b>. חסר במזמור אות ו' ונתחלף בא"ת ב"ש באות פ' (המלקט).<br/>ועוד נראה לפרש שניתוסף עד כנגד שמע ישראל, שאות פ' באה אחרי ט"ז אותיות כמו הע-ד בשמע ישראל (המלקט).<br/>ולא יאשמו. לא יתחרטו (רש"י).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כג)
פּוֹדֶה יְהוָה נֶפֶשׁ עֲבָדָיו וְלֹא יֶאְשְׁמוּ כָּל-הַחוֹסִים בּוֹ:
קראת? שתף חברים