כדי ששונאיך יפחדו ממך - פרק מח
![](images/icons/reads.jpg)
Update Required
To play the media you will need to either update your browser to a recent version or update your Flash plugin.
![](images/icons/arrow_right.png)
![](images/icons/arrow_left.png)
(א)
שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי-קרַח:
![<b>גדול ד' ומהוללת. כלומר גדול הוא בכל עת ובכל מקום, אבל בעיר א' הוא מהולל מאד, ודו"ק (ספורנו).<br/><b>גדול ד'</b>. כלומר ששם הוי"ה נקרא כמו שהוא נכתב דוקא בעיר א' הר קדשו (ארץ חיים).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ב)
גָּדוֹל יְהוָה וּמְהֻלָּל מְאד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר-קָדְשׁוֹ:
![<b>משוש כל הארץ</b>. כלומר שמביהמ"ק נמשך שמחה לכל העולם, כי הוא באמצע העולם. וכן מצוות מילה היא משוש כל הגוף. ושבת משוש כל הזמנים. וזהו בגדר עולם זמן נפש. ואיך זוכים לשמחה זו, על ידי עליה, וזה סוד נהפך לאבל מחולנו, וכן השמחה במעונו שממעונו יוצאת שמחה, ובתנאי שמזכירין חורבן בית המקדש, ודו"ק (שפ"א).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ג)
יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל-הָאָרֶץ הַר-צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב:
![<b>בארמנותיה</b>. כלו' לא רק בבתי כנסיות ובתי מדרשות נודע למשגב אלא גם בארמנות ראשי העם (ספורנו).<br/><b>אלהים בארמנותיה</b>. ממה שהשכינה שורה בתוך ארמונות העיר נודע שהוא אלהים למשגב (רשר"ה).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ד)
אֱלֹהִים בְּאַרְמְנוֹתֶיהָ נוֹדַע לְמִשְׂגָּב:
(ה)
כִּי-הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו:
(ו)
הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ:
(ז)
רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם חִיל כַּיּוֹלֵדָה:
(ח)
בְּרוּחַ קָדִים תְּשַׁבֵּר אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ:
![<b>כאשר שמענו כן ראינו</b>. כמו ישועת ד' כהרף עין (המלקט).<br/><b>בעיר ד' צבאות</b>. זה בית המקדש שעתיד להתפשט בכל ירושלים. <b>בעיר אלהינו</b>, זו ירושלים שעתידה להתפשט בכל ארץ ישראל. </b>אלהים יכוננה</b>, שעתידה ירושלים שתתפשט בכל העולם כולו, וזה עד עולם (המלקט).<br/><b>אלהים יכוננה</b>. א' מדת הדין, שציון במשפט תפדה (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ט)
כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ כֵּן רָאִינוּ בְּעִיר יְהוָה-צְבָאוֹת בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהִים יְכוֹנְנֶהָ עַד-עוֹלָם סֶלָה:
![<b>דמינו אלוהים</b>. כלומר ששם הויה הוא מדת החסד ושם אלהים הוא מדת הדין, אבל יש חילוק בין ארץ ישראל לחו"ל, שבארץ ישראל שם א' הוא גם מדת החסד, משא"כ בחו"ל שהוא רק מדת הדין. וזה כוונת הפסוקים, דמינו, כלומר חשבנו שא' הוא חסדך, אבל זה אינו אלא בקרב היכלך. כי כשמך אלוקים כן תהלתך על קצוי ארץ, כשאנו בגלות רח"ל. אבל בצדק שהוא צדקה אפשר להפוך גם לימין שהוא חסד, ודו"ק (חוזה דוד).<br/><b>דמינו א' חסדך בקרב היכלך</b>. כלו' חשבנו שאין נסים אלא בבית המקדש אבל לא כן אלא כשמך א' כן תהלתך על קצוי ארץ, בכל העולם הקב"ה עושה איתנו נסים ואף שאינם גלויים (חיד"א).<br/>](images/icons/info.jpg)
(י)
דִּמִּינוּ אֱלֹהִים חַסְדֶּךָ בְּקֶרֶב הֵיכָלֶךָ:
(יא)
כְּשִׁמְךָ אֱלֹהִים כֵּן תְּהִלָּתְךָ עַל-קַצְוֵי-אֶרֶץ צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךָ:
![<b>ישמח הר ציון</b>. כלומר למען משפטיך, שתביא הגאולה ברחמים ושלא נסבול משפט של חבלי משיח וגוג ומגוג (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יב)
יִשְׂמַח הַר-צִיּוֹן תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ:
(יג)
סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ:
(יד)
שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ לְמַעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן:
![<b>על-מות</b>. כלומר שהכניס כח ההתחדשות וכח הנעורים בכלל ישראל וזהו לשון על-מות (רל"י מברדיטשוב).<br/><b>עלמות</b>. תיקן "על" מאה ברכות, "מות" להגן מן המיתה ולהעלות ממיתה לחיים (רל"י ברדיטשוב). ועיין חתם סופר בענין מאה ברכות שמצילות מס"מ (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(טו)
כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל-מוּת:
קראת? שתף חברים