לרוח רעה - פרק סח
![](images/icons/reads.jpg)
Update Required
To play the media you will need to either update your browser to a recent version or update your Flash plugin.
![](images/icons/arrow_right.png)
![](images/icons/arrow_left.png)
(א)
לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר שִׁיר:
![<b>יקום א'</b>. הנה דוד המלך לא אמר כמשה רבינו שאמר קומה, והטעם הוא כי דוד המלך דבר בזמן אריכות הגלות בצורה שחומת ברזל מעוונותינו מפסקת בינינו לאבינו שבשמים ועל זמן זה אמר דוד אל תתיאשו בא יבא זמן שיקום א' וישמע קול צעקתכם ויושיע אתכם ואל תתמהו שאחרי זמן כביר איך יופסק חומת ברזל זו על זה אמר כהנדוף גוים שכלפי מעלה אינו אלא רעות רוח (דורש טוב לרבי יעקב אבוחצירא).<br/><b>יקום א'</b>. כלומר שבכח קצת אור התורה ידחה החושך (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ב)
יָקוּם אֱלֹהִים יָפוּצוּ אוֹיְבָיו וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו מִפָּנָיו:
![<b>כהנדף עשן</b>. כי אין טוב ורע כי הכל לפי המקבל שהעשן עצמו מכהה עיניו וזהו שהרשעים נאבדים מעצמם (מהר"ם ערמאה).<br/><b>כהנדוף עשן תנדוף</b>. כי העינים והלב הם שני סרסורי עבירה, לפיכך אמר כהנדוף עשן שזה כלפי העינים שהעבירה מסמאה העינים, וכהמס כדונג כלפי הלב שהעבירה מקלקלת בחוש של הרצון (המלקט).<br/><b>כהמס דונג מפני אש</b>. זה נמשל ללבם שאינם עומדים מפני אש ד' והתורה (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ג)
כְּהִנְדּף עָשָׁן תִּנְדּף כְּהִמֵּס דּוֹנַג מִפְּנֵי-אֵשׁ יאבְדוּ רְשָׁעִים מִפְּנֵי אֱלֹהִים:
![<b>וצדיקים ישמחו</b>. כלומר הצדיקים שהם מריה דחושבנא המה ישמחו יעלצו לפני א' כי לפני שמגיע יום הדין הם שמחים כי הקב"ה אוהב משפט (תולדות יעקב יוסף, פר' קדושים).<br/><b>וישישו בשמחה</b>. השמחה היא השכינה ודו"ק (דורש טוב לר' יעקב אבחצירא).<br/><b>וישישו בשמחה</b>. כלומר שאין שמחתם שמחה עוברת של עוה"ז אלא ישישו אחרי קיום המצוה בצורה ניצחית על ששמחו במצוה, ודו"ק (בינה לעתים).<br/><b>וישישו בשמחה</b>. שבעולם הזה גילו ברעדה שלא תבואו לחטא אבל לעתיד לבא בלי רעדה אלא ישישו בשמחה (בעל ברית אברהם).<br/><b>וישישו בשמחה</b>. כי כאשר הצדיקים הם בשמחה משישים גם אחרים (פני אריה, פתיחה).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ד)
וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה:
![<b>זמרו לשמו</b>. כלומר לעתיד תדעו שירה היכן רמוזה ובאיזה שם רמוזה והזמרה היכן רמוזה, ודו"ק (דורש טוב לר"י אבוחצירא).](images/icons/info.jpg)
(ה)
שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ סֹלּוּ לָרכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וְעִלְזוּ לְפָנָיו:
(ו)
אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ:
![<b>מושיב יחידים ביתה</b>. ר"ת יבם, וכן ר"ת וס"ת יחידים ביתה יבמה, כי על ידי יבום הוא משיב יחידים אלו שמתו בלי זרע, ביתה, שהלא הם אסורים בין מלאכי חבלה. אך סוררים שמתו בלא בנים על שלא רצו ליקח אשה, שכנו צחיחה כי אין להם תקנת יבום (חזה ציון). <br/><b>א' מושיב יחידים</b>. כי אין השכינה שורה אלא על יחידים ולא על פשוטי עם. או נאמר, א' גמטריא פ"ו רמז לפ"ו ניצוצות שנפלו בין הקליפות ולא יצאו ביציאת מצרים והם נשארו זה העבודה לתקן עד ביאת גואל ורק ערב רב יצאו בכושורת וזה ולא נחם א' שלא הוציא כל הנצוצות (ארץ החיים).<br/><b>א' מושיב יחידים</b>. מדובר על הגאולה העתידה שהקב"ה ירחם על עם עני ואביון במעון קדשו בזמן שהיה נסתר בארמונו מושיב יחידים בני ישראל ביתה בארצם אסורים בכושרות אלו שהיו אסורים בכושרות אך סוררים אלו שסרו מה' לא יגאלו וישכנו צחיחה (ספורנו).<br/><b>א' מושיב יחידים</b>. מדבר על העתיד בזמן הגאולה וזהו א' מושיב יחידים, הם אהלי יהודה בראשונה (זכריה יב), ביתה, להושיבם בעריהם ובבתיהם תחילה, ואחר כך מוציא אסירים אלו בית דוד ואנשי ירושלים, ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה ונלכדה העיר ונשסו הבתים והנשים תשכבנה ויצא חצי העיר בגולה ויתר העם לא יכרת מן העיר (זכריה יד). בכושרות, אל תקרי בכושרות אלא בכי ושירות בכי לגולים ושירות לפלטים. אך סוררים, דהיינו אוה"ע שבחו"ל שכנו צחיחה וכמ"ש (יחזקאל לב) אז אשקיע מימיהם ונהרותם שייבשו מעיינות חו"ל (זהב שבא).<br/><b>מוציא אסירים</b>. מדבר על גאולת מצרים שלקח יחידים עמרם ויוכבד, מוציא אסירים בכושרות כלומר ביתר שאת וביזה וינצלו את מצרים, אך סוררים שבישראל מתו בימי החושך שכנו צחיחה (מהר"ו צרפתי).<br/><b>בכושרות</b>. כלומר בשני כוחות, כוחות של בכי וכוחות של שיר. והן ימי המעשה והשבת, וכן במצרים ויצעקו אז ישיר משה ובני ישראל, וכן משה נער בוכה אז ישיר משה ובני ישראל, וכן כח הלווים בכייה במצרים שיר על הדוכן, וזה הקול קול יעקוב שני קולות (שפת אמת).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ז)
אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת אַךְ-סוֹרְרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה:
(ח)
אֱלֹהִים בְּצֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן סֶלָה:
(ט)
אֶרֶץ רָעָשָׁה אַף-שָׁמַיִם נָטְפוּ מִפְּנֵי אֱלֹהִים זֶה סִינַי מִפְּנֵי אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
![<b>גשם נדבות תניף</b>. בדרך אדם ובהמה תושיע ד' כלומר כשאין זכות באדם לפרנסם אז בזכות הבהמה תפרנסם לעני בתורה ומצוות (חוזה דוד).<br/>](images/icons/info.jpg)
(י)
גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ:
(יא)
חַיָּתְךָ יָשְׁבוּ-בָהּ תָּכִין בְּטוֹבָתְךָ לֶעָנִי אֱלֹהִים:
![<b>אדני יתן אומר</b>. כלומר ידוע שהמלאכים טענו שהתורה תשאר אצלם, אבל קשה וכי הם לא יכולים גם ללמוד תורה בשמים, אלא הענין הוא כך שבתורה יש חלק לכל נפש שהיא קשורה אצלו על ידי שרק הוא עצמו יכול לחדש דברי תורה אלו לפיכך מי שאומר דבר בלא להגיד שם אומרו גוזלו, ועיין שמות רבא. ואם כן כל נפש שעמדה על הר סיני קבלה חלק התורה שהיא יכולה לחדש, אבל המלאכים אין להם כח זה כי רק באים לשמוע בין בפמליא של מעלה ובין מבני אדם ועל זה טענו שחלק הנפשי הזה ישאר בשמים אבל גם צד הגשמי של התורה אין להם כי אין להם גוף ואם כן יוצא שרק אדם שיש בו נפש וגוף מסוגל לתורה מצד החידוש ומצד הקיים, וזה פירוש הכתוב ד' יתן אומר כלומר עשרת הדברות למבשרות שהם הנפשות שמסוגלים לחדש צבא רב שכל הנשמות עמדו אז על הר סיני, אבל מלכי צבאות אלו מלאכי מעלה, ידודון ידודון, יתרחקו מצד שאין להם לא נפש ולא גוף ומטעם זה ונות בית, כלומר התורה, תחלק שלל, ינתן לכלל ישראל, ודו"ק (אלשיך, עיי"ש באורך).<br/><b>ד' יתן אומר</b>. כלומר שאל יתגאה ת"ח בחידושי תורה שהקב"ה נותן לו, וכמו שאין לתינוק להתגאות בחלב אמו, וזהו ד' יתן אומר ועל ידי זה המבשרות צבא רב יוכלו לחדש הרבה חידושי תורה (ארץ החיים).<br/><b>אדני יתן אומר</b>. כלומר יש שתי כתי מלאכים למעלה מלאכים סתם הנקראים צבא וכת מלאכים שהם לפנים מן הפרגוד שהם מחנה שכינה והם נקראים "צבא רב", ועוד ידוע שאמירה בלחישה ודבור בהכרזה, ואם כן יוצא שכשהקב"ה אומר דבר טוב הצבא רב הם השומעים יכולים לגלות זה לצדיקים ולנביאים בחזיון לילה, וזה כוונת הפסוק אם א' יתן אומר (אז) המבשרות צבא רב, ודו"ק (בן איש חי).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יב)
אֲדנָי יִתֶּן-אמֶר הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב:
(יג)
מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדּדוּן יִדּדוּן וּנְוַת-בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל:
![<b>אם תשכבון</b>. כלומר אף שאמרנו שעקר מתן תורה היה בחידושי תורה שכל א' עתיד לחדש אבל אל תחשבו שזה בא בנקל כי אז במתן תורה היה רק הנשמות ולא הגופים אבל עכשיו שהנשמה נכנסה בגוף צריך עמל רב להוציא לאור החידושי תורה שניתנו לה וזהו כוונת הפסוק אם תשכבון בין שפתים כמו שנאמר ביששכר רובץ בין המשפתיים אז תזכו לסיעתא דשמיא שהיא כנפי יונה ובתנאי שתסתפקו במועט שרק נחפה בכסף אבל אם אתם רוצים חרוץ בירקרק שהוא זהב רדיפת הממון אז אברותיה כלומר שהתורה פורחת מכם, ודו"ק (אלשיך).<br/><b>אם תשכבון בין שפתים</b>. כלומר עשו עם ג' אותיות גמטריא שעט ובצירוף ישמעאל הוי גמ' שפתים. כלומר כשאתם בגלות של עשו וישמעאל אז דוקא כנפי יונה שהם כלל ישראל נחפה בתנאי של בכסף שהיא התורה שכולם נכספים אליה ואברותיה בירקרק חרוץ בירקרק עם הכולל גמ' תורה הוא זכות התורה שמגין ובתנאי שיהיה חרוץ כלומר ביגיע של כל הגוף הידים לאחוז הספר הרגלים לילך לבית המדרש והקול לענות בקול דברי תורה ובזכות התורה נגאל בב"א (בן איש חי).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יד)
אִם-תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ:
![<b>בפרש שדי מלכים</b>. הנה אמרו חז"ל שמאן מלכי רבנן, וק' במה החכמים הם מלכים הרי לא בעושר ולא בכבוד, אלא התירוץ הוא שהם דומים למלך מלכי המלכים שהם פועלים מעין מעשה ד' וכמו שמש בגבעון דום וכו' וזה טעם הפסוק בפרש שדי שכשנתן התורה והתפשטה בעולם יזכו הנשמות בחלקם בחידושי תורה אז המלכים שהם הת"ח תשלג צלמון כלומר תלבין כל חושך וצלמות כלומר שהתורה בשבילם תלבין ותשלג כל צרות שבעולם כי תקום דבר עבדיה, ודו"ק. או נאמר, <b>בפרש שדי</b>, כשיתפללו המלכים ויענו שם בזה הכח תתקיים תפילות וכעין אותרי זיקא אצל רבי חייא, ודו"ק. או נאמר, שיסורי הצדיקים הם המגינים על הדור, וזהו בפרש שדי כמו פרשה ציון בידיה, על המלכים, בזה, בה תשלג בצלמון, כלומר תגן על הדור, ודו"ק (מהר"ם אלשיך).<br/>](images/icons/info.jpg)
(טו)
בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן:
![<b>הר גבנונים</b>. רמז לגבינה בשבועות. (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(טז)
הַר-אֱלֹהִים הַר-בָּשָׁן הַר-גַּבְנֻנִּים הַר-בָּשָׁן:
(יז)
לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ אַף-יְהוָה יִשְׁכּן לָנֶצַח:
![<b>רכב א' רבותים</b>. גמ' רבתים אברהם יצחק יעקב דוד וגמ' מרכבה שלימה (מהרי"א ברית כהונת עולם).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יח)
רֶכֶב אֱלֹהִים רִבּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדנָי בָם סִינַי בַּקּדֶשׁ:
![<b>עלית למרום</b>. כלומר בזמן הגלות כשנסתרת במרום ולקחת מאתנו הצדיקים ולקחת המתנות שהיינו בצלם א', והם ה' דברים שחסרו בבית שני ואף סוררין לשכן יה א' (ספורנו).<br/><b>עלית למרום</b>. כלומר כי הנה ידוע שצדיק גדול ממלאכי השרת, וזה גדלות משה רבינו שעלית למרום מלובש בחומר ושבית שבי, לקחת מהמלאכים התורה שהיתה בשבי אצלם, ואל תאמר שרק משה רבינו יזכה לתורה שגדול צדיק יותר ממלאך, אלא כל ישראל היו אז גבוהים מהמלאכים כשאמרו נעשה ונשמע שבאו מלאכים והכתירום, ואף שאחר כך חטאו בעגל מ"מ אף סוררותם כשסרו מדרך הישר לשכון יה א' בחרת בם לשכון וכמו שכתוב ושכנתי בתוכם (מהר"ם אלשיך הקדוש).<br/><b>לקחת מתנות באדם</b>. בזכות האדם הגדול בענקים שהוא אברהם (מהר"ו צרפתי).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יט)
עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכּן יָהּ אֱלֹהִים:
![<b>ברוך ד' יום יום</b>. כלומר כל הברכות שאנו מברכים להקב"ה בכל יום שהם מאה כנגדם יעמס לנו לעולם הבא מאה ליטרין, ודו"ק (עמודי שש).<br/><b>כה ראו הליכותיך</b>. כלומר בתוך הים ראו י"ב שבילים לכל שבט ושבט והיינו כמו שאחר כך יהיה בארץ ישראל כל שבט על מקומו, וזה הכוונה ראו הליכותיך א' בתוך הים בי"ב שבילים כמו שאת עתיד הליכות אלי בקודש באר"י (מהר"ם אלשיך).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כ)
בָּרוּךְ אֲדנָי יוֹם יוֹם יַעֲמָס לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה:
(כא)
הָאֵל לָנוּ אֵל לְמוֹשָׁעוֹת וְלֵיהוִה אֲדנָי לַמָּוֶת תּוֹצָאוֹת:
(כב)
אַךְ-אֱלֹהִים יִמְחַץ ראשׁ איְבָיו קָדְקד שֵׂעָר מִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו:
(כג)
אָמַר אֲדנָי מִבָּשָׁן אָשִׁיב אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם:
(כד)
לְמַעַן תִּמְחַץ רַגְלְךָ בְּדָם לְשׁוֹן כְּלָבֶיךָ מֵאוֹיְבִים מִנֵּהוּ:
(כה)
רָאוּ הֲלִיכוֹתֶיךָ אֱלֹהִים הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַקּדֶשׁ:
![<b>בתוך עלמות תופפות</b>. כלומר שח"ו לא היו הנערות באמצע המחנה אלא בין אנשים למלאכים (מהר"ם אלשי"ך וכן במדרש שמות רבה פ' צז). והא שאינם יכולים לומר שירה בבת אחת כי בשלמא במלך בשר ודם אי אפשר לכבד שנים ביחד אבל לפני ממ"ה הקב"ה הוא יכול לשמוע וגם לכבד בבת אחת. והיינו טעמא שאין המלאכים רשאים לומר שירה בשעה שבני ישראל אומרם שירה כי צריכים הם לשתוק ולענות בסוף ברוך כבוד ד' ממקומו (יפ"ת וע"ש עוד פירושים).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כו)
קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נגְנִים בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת:
![<b>במקהלות ברכו א'</b>. כלומר במשתה ברכו א', אבל ממקור ישראל דהיינו על קריאת התורה מברכים ד', ברכו את ד' המבורך. או נאמר, במקהלות, בציבור אין התפילה מגעת רק עד א', אבל ד' דוקא ממקור ישראל מי ששומר הברית ומיוחס. או נאמר, במקהלות, בציבור כולם מצטרפים, אבל ש"ץ דוקא ממקור ישראל (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כז)
בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים אֲדנָי מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל:
(כח)
שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר רדֵם שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם שָׂרֵי זְבֻלוּן שָׂרֵי נַפְתָּלִי:
(כט)
צִוָּה אֱלֹהֶיךָ עֻזֶּךָ עוּזָּה אֱלֹהִים זוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ:
![<b>לך יובילו מלכים שי</b>. ידוע כי אדם הראשון חטא באות ד' שבשם שדי ונשאר שי, ותיקונו על ידי מלכים, מאן מלכי רבנן שיובילו לך שי (בן איש חי).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ל)
מֵהֵיכָלֶךָ עַל-יְרוּשָׁלָם לְךָ יוֹבִילוּ מְלָכִים שָׁי:
(לא)
גְּעַר חַיַּת קָנֶה עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי-כָסֶף בִּזַּר עַמִּים קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ:
(לב)
יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִנִּי מִצְרָיִם כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו לֵאלֹהִים:
(לג)
מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ אֲדנָי סֶלָה:
![<b>לרוכב בשמי שמי קדם</b>. אפשר לרמז לשמים העליונים שלא נבראו כדברי חז"ל (מהר"ם עראמה).<br/><b>קול עוז</b>. אז יתקע בשופר גדול על הגאולה (שם).<br/>](images/icons/info.jpg)
(לד)
לָרכֵב בִּשְׁמֵי שְׁמֵי-קֶדֶם הֵן-יִתֵּן בְּקוֹלוֹ קוֹל עז:
![<b>על ישראל גאותו</b>. כלומר אף שעוזו בשחקים אינו מתגאה אלא שישראל עושים רצונו תנו עוז לאל' על ישראל גאותו (אר"י ז"ל).<br/><b>תנו עוז לא' על ישראל גאותו וגו'</b>. כלו' כשתקיימו המצוות בזה תנו עוז לא' כי עיקר גאותו על ישראל ומזה הוא לוקח עוזו בשחקים, על דרך שבזמן שעושין רצונו של מקום מוסיפים על כוחו של מעלה (ראנ"ח).<br/><b>תנו עוז לא'</b>. כלומר במה תזכו ליתן בקולו קול עוז על ידי תנו עוז לא' (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(לה)
תְּנוּ עז לֵאלֹהִים עַל-יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים:
![<b>נורא א' ממקדשיך</b>. כלומר יראת ד' היא כאשר יראים ממקדשך כלומר מתלמידי חכמים המקדשים שמך ובזכות זה אל ישראל הוא נותן עוז הוא משתף שמו אל כל כלל ישראל להקרא אל (פתחא זעירא להמקנה באות יג יד טו).<br/>](images/icons/info.jpg)
(לו)
נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא נתֵן עז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם בָּרוּךְ אֱלֹהִים:
קראת? שתף חברים