להיות לחן ולחסד בעיני המלכות - פרק עח
![](images/icons/reads.jpg)
Update Required
To play the media you will need to either update your browser to a recent version or update your Flash plugin.
![](images/icons/arrow_right.png)
![](images/icons/arrow_left.png)
![<b>האזינה עמי</b>. זה תורה שבכתב, הטו אזנכם לאמרי פי, זה תורה שבעל פה, (יוסף תהלות).<br/><b>האזינה עמי</b>. על דרך שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת עמך (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(א)
מַשְׂכִּיל לְאָסָף הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי הַטּוּ אָזְנְכֶם לְאִמְרֵי-פִי:
![<b>אפתחה במשל פי</b>. הוא המשל שנמשל האדם לבוראו נעשה אדם כצלמנו וכדמותנו שנתן האל לאדם לב לדעת ובחירה מוחלטת, וכן אביעה חידות מני קדם שהזכירה התורה במעשה של נחש ועטיו (ספורנו).<br/><b>אפתחה במשל פי</b>. כלומר ראש דברך למשול בפיו ולך דומיה תהילה. אביעה חידות, כבוד א' הסתר דבר (משלי כה ב), וזה פירושו, אפתחה, התחלת האדם, במשל פי, לשון מושל בפיו, ועוד אביעה חידות לא אגיד דברים של סתרי תורה אלא בדרך חידות (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ב)
אֶפְתְּחָה בְמָשָׁל פִּי אַבִּיעָה חִידוֹת מִנִּי-קֶדֶם:
(ג)
אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ וַנֵּדָעֵם וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ-לָנוּ:
![<b>לא נכחד מבניהם</b>. האם אחינו שאינם לומדים ואינם יודעים הקבלה (המסורת), כלומר מוטל עלינו היודעים להודיעם תורת האבות (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ד)
לֹא נְכַחֵד מִבְּנֵיהֶם לְדוֹר אַחֲרוֹן מְסַפְּרִים תְּהִלּוֹת יְהוָה וֶעֱזוּזוֹ וְנִפְלְאתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה:
![<b>ויקם עדות</b>. כלומר עדותו של הקב"ה שהוא אנוכי ולא יהיה קם בשעה שיעקב בירך בניו שמע ישראל, ושאר התורה בגמ' תרי"א נתן לישראל בשעת מתן תורה תורה שבכתב ונרמז גם תורה שבעל פה בס"ת "אשר צוה את אבותינו" (חזה ציון). וזה כוונת הכתוב, ויקם עדות ביעקב, שכבר יעקב אבינו בשעת פטירתו הזהיר השבטים על שני מצוות היסודיות שנאמרו מפי הגבורה עצמו שהם אנוכי ולא יהיה, ותורה שם בישראל, כלומר ששאר מצות התורה שם כמספר תורה ולמדם בשעת מתן תורה, וזה תורה שבכתב, ואשר צוה את אבותינו להודיעם זו תורה שבעל פה.<br/><b>ויקם עדות ביעקב</b>. עדות הוא במקום שיש תערובות והיא בחינת תיקון הדעת טוב ורע (קימה היא הוצאת הדבר מכח אל הפועל), ותורה שם בישראל הוא עץ החיים. והם שני שמות יעקב וישראל, ועל זה אומר השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלינו היא דרגה תחתונה שעל שם זה נקרא יעקב, ויעקב אבינו הנחיל לזרעו שני השמות (שפ"א).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ה)
וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקב וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוָּה אֶת-אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדִיעָם לִבְנֵיהֶם:
(ו)
לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן בָּנִים יִוָּלֵדוּ יָקֻמוּ וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם:
![<b>וישימו בא' כסלם</b>. כלומר טפשותם, רמז לאדם בבוא לו צרה שמתנכר ואומר לו עשיתי כך וכך הייתי נצול אבל הסכלתי עשו. ואמר שזה הסכלות ירחיקוהו וייחסו הכל לרצון האל זהו הנאות והצדק (מהר"ו הצרפתי).<br/><b>כסלם</b>. תוחלתם (בטחונם), וכן אם שמתי זהב כסלי (רש"י). ואפשר עוד לפרש, וישימו באלהים כסלם, טפשותם, שאמרו נעשה קודם לנשמע, וזהו עמא פזיזא במס' שבת (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ז)
וְיָשִׂימוּ בֵאלֹהִים כִּסְלָם וְלֹא יִשְׁכְּחוּ מַעַלְלֵי-אֵל וּמִצְוֹתָיו יִנְצרוּ:
![<b>דור סורר ומורה</b>. מפני תאות הממון לא הכין לבו, כלומר תאוות הגוף והעריות, ולא נאמנה את אל רוחו, במצוות שכליות ובאמונת השי"ת (חזה ציון).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ח)
וְלֹא יִהְיוּ כַּאֲבוֹתָם דּוֹר סוֹרֵר וּמרֶה דּוֹר לֹא-הֵכִין לִבּוֹ וְלֹא-נֶאֶמְנָה אֶת-אֵל רוּחוֹ:
(ט)
בְּנֵי-אֶפְרַיִם נשְׁקֵי רוֹמֵי-קָשֶׁת הָפְכוּ בְּיוֹם קְרָב:
(י)
לֹא שָׁמְרוּ בְּרִית אֱלֹהִים וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת:
(יא)
וַיִּשְׁכְּחוּ עֲלִילוֹתָיו וְנִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר הֶרְאָם:
![<b>נגד אבותם עשה פלא</b>. כי בשבעים נפש ירדו למצרים ויצאו בששים רבוא, וזה פלא כי כאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרוץ (ספורנו).<br/><b>נגד אבותם</b>. כי בזכות תפילת ג' אבות יצאו ממצרים ונקרע להם הים, וכן לעתיד תבא הגאולה, וזה נרמז כי גאה גאה, גאה ר"ת ג' אבות העולם, וזהו וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם, ולשון אף כי יתפללו ביחד, ואז והארץ אזכור, ודו"ק (מגלה עמוקות אופן רלח).<br/><b>נגד אבותם</b>. ר"ת אברהם יצחק יעקב כ"א גמ' אהיה, ודו"ק (בן איש חי).<br/><b>שדה צוען</b>. כלומר רמז לילדים שהיו נשארים בחיים במעשה נסים שהיו יולדות בשדה תחת התפוח והוא יתברך ברא לכל א' וא' בחלל הארץ כשני דדים אחד של דבש וא' של חלב והיו באים בשדה עדרים עדרים וכל א' מכיר אביו, וזהו נגד אבותם עשה פלא (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יב)
נֶגֶד אֲבוֹתָם עָשָׂה פֶלֶא בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׂדֵה-צעַן:
![<b>בקע ים</b>. אותיות מיעקב כי בזכות יעקב נבקע להם הים (חזה ציון).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יג)
בָּקַע יָם וַיַּעֲבִירֵם וַיַּצֶּב-מַיִם כְּמוֹ-נֵד:
![<b>וינחם בענן יומם</b>. ר"ת האביב ו"ו ששני עמודים כו"ו בחודש אביב (חזה ציון).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יד)
וַיַּנְחֵם בֶּעָנָן יוֹמָם וְכָל-הַלַּיְלָה בְּאוֹר אֵשׁ:
(טו)
יְבַקַּע צֻרִים בַּמִּדְבָּר וַיַּשְׁקְ כִּתְהמוֹת רַבָּה:
![<b>ויוצא נוזלים מסלע</b>. כי הנה פעם ראשונה היה ברפידים בעון ביטול תורה שהוא חמור ולפיכך היה צריך הכאה שהוא צור לשון חוזק וזה היה עון בית ראשון משא"כ בערבות מואב היה רק סלע ולא היה צריך הכאה אלא דבור לבד כי העוון היה יותר קל על שנתעצלו בקבורת מרים (אלשיך).<br/><b>ויוצא נוזלים מסלע</b>. סלע גמטריא קין שהוציא כמה נשמות צדיקים מקין (בן איש חי).<br/>](images/icons/info.jpg)
(טז)
וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע וַיּוֹרֶד כַּנְּהָרוֹת מָיִם:
(יז)
וַיּוֹסִיפוּ עוֹד לַחֲטא-לוֹ לַמְרוֹת עֶלְיוֹן בַּצִּיָּה:
![<b>לשאל אוכל לנפשם</b>. כלומר שלא רצו להיות ניזונים על פי נס ומזה יהיו מנכים מזכויותיהם לעוה"ב אלא רצו אוכל טבעי כדי שנפשם תזכה לעוה"ב (חוזה דוד), ויש להוסיף שרצו אוכל עם ברכה כלומר לחם ממש שיוכלו לברך עליו ברכת המזון כדי שתזכה נפשם להעלות מגשמיות לרוחניות, וגם זכות המצוות ועלית הניצוצות.<br/>](images/icons/info.jpg)
(יח)
וַיְנַסּוּ-אֵל בִּלְבָבָם לִשְׁאָל-אכֶל לְנַפְשָׁם:
![<b>היוכל אל</b>. כלומר אם בנס יתן לנו אוכל מ"מ יהיה ממדת החסד אל ולא אלהים כדי שלא ינקה מזכויותינו (חוזה דוד).<br/><b>היוכל אל לערוך שלחן</b>. ומאי רבותא לחם ממים, אלא טענו שבמים קרה נס פעם ראשונה בהכאה ואחר כך נמשך על ידי טבע, מה שאין כן לחם בכל יום (מהרי"ט).<br/><b>הגם לחם יוכל תת</b>. עיין אבן עזרא, וז"ל משל על הבשר וכו' ולכאורה אינו קשה כי נס המן היה אחרי שלושים יום משא"כ נס המים היה אחרי ג' ימים של קריעת ים סוף ואף כי לא מצינו שהתלוננו מ"מ בלבם אמרו, ועיין רד"ק. (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יט)
וַיְדַבְּרוּ בֵּאלֹהִים אָמְרוּ הֲיוּכַל אֵל לַעֲרךְ שֻׁלְחָן בַּמִּדְבָּר:
(כ)
הֵן הִכָּה-צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם וּנְחָלִים יִשְׁטפוּ הֲגַם-לֶחֶם יוּכַל תֵּת אִם-יָכִין שְׁאֵר לְעַמּוֹ:
![<b>נשקה</b>. לשון השקה ומרמז על תבערה וקברות התאוה (רד"ק), וענה להם ד' בלשון יהו-ה שהוא רחמים ולא בלשון אלהים שהוא דין ואל שהוא חסד שלם ומזה חשבו שיש ח"ו שני רשויות ועל זה לקו יעקב המכנה לרשעים וגם בעדם לקו ישראל המכנה לצדיקים וכמו שכתוב ותוכל בקצה המחנה (חזה ציון).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כא)
לָכֵן שָׁמַע יְהוָה וַיִּתְעַבָּר וְאֵשׁ נִשְּׂקָה בְיַעֲקב וְגַם-אַף עָלָה בְיִשְׂרָאֵל:
![<b>כי לא האמינו</b>. אמונה בעצם ובטחון בתוצאות (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כב)
כִּי לֹא הֶאֱמִינוּ בֵּאלֹהִים וְלֹא בָטְחוּ בִּישׁוּעָתוֹ:
![<b>ויצו שחקים</b>. לצדיקים שהמן כבר היה טחון להם. ודלתי שמים פתח, לרשעים שהיו צריכים לטחון (חזה ציון).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כג)
וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח:
![<b>מן לאכל</b>. מלשון לא כל, שלא כולם זכו למן שהוא מאכל אלא הוצרכו תיקון, וזה ודגן שמים נתן למו (המלקט).<br/><b>ודגן שמים</b>. כי המן היה דגן חיטה מגובל כעיסה, עיין רבינו אפרים על התורה, ועיין פתחי עינים מנחות דף מה (חומת אנך).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כד)
וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכל וּדְגַן שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ:
![<b>לחם אבירים אכל איש</b>. עם הכולל גמטריא שבת (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כה)
לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ צֵידָה שָׁלַח לָהֶם לָשׂבַע:
(כו)
יַסַּע קָדִים בַּשָּׁמָיִם וַיְנַהֵג בְּעֻזּוֹ תֵימָן:
![<b>כעפר שאר</b>. הם עופות בטעם בשר, ועוף כנף, הם עופות בטעם דגים (מאיר תהלות מעם לועז).<br/><b>וכחול ימים עוף כנף</b>. שהיה עוד עוף כנף ולא פרח כי נעשה כבד כחול הים (מהר"ם אלשיך).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כז)
וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר שְׁאֵר וּכְחוֹל יַמִּים עוֹף כָּנָף:
![<b>יפל בקרב מחנהו</b>. בלי לשבר אהלים (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כח)
וַיַּפֵּל בְּקֶרֶב מַחֲנֵהוּ סָבִיב לְמִשְׁכְּנתָיו:
(כט)
וַיּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ מְאד וְתַאֲוָתָם יָבִא לָהֶם:
![<b>זרו מתאותם</b>. כלומר לא נעשו זרים ומחוללים בעיניהם מתאותם הגשמית (המלקט).<br/><b>עוד אכלם בפיהם</b>. פיהם היה מלא והוסיפו עוד לסימן גשמיות מופרזת (המלקט).<br/><b>אכלם</b>. גמטריא אמן, כלומר שלא המתינו אף לאמן שכבר בלעו, ועוד שאמן הוא סימן של ברכה וטרם שברכו כבר בלעו (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ל)
לֹא-זָרוּ מִתַּאֲוָתָם עוֹד אָכְלָם בְּפִיהֶם:
![<b>ובחורי</b>. נבחרים שבהם, כי אספסוף הם הזקנים שנאמר בהם אספה לי (רש"י), או משום דכתיב מכה רבה (יעב"ץ).<br/>](images/icons/info.jpg)
(לא)
וְאַף אֱלֹהִים עָלָה בָהֶם וַיַּהֲרג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶם וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל הִכְרִיעַ:
(לב)
בְּכָל-זאת חָטְאוּ-עוֹד וְלֹא הֶאֱמִינוּ בְּנִפְלְאוֹתָיו:
(לג)
וַיְכַל-בַּהֶבֶל יְמֵיהֶם וּשְׁנוֹתָם בַּבֶּהָלָה:
![<b>אם הרגם</b>. רמז שאף על פי שחטאו עוד הרבה ובאמת אין מספיקין בידם לעשות תשובה מ"מ אם "הרגם" שמוסרים נפשם שבו ושחרו אל, שמקבלים תשובתם (יוסף תהלות).<br/>](images/icons/info.jpg)
(לד)
אִם-הֲרָגָם וּדְרָשׁוּהוּ וְשָׁבוּ וְשִׁחֲרוּ-אֵל:
(לה)
וַיִּזְכְּרוּ כִּי-אֱלֹהִים צוּרָם וְאֵל עֶלְיוֹן גּאֲלָם:
![<b>ויפתוהו בפיהם</b>. כלומר אף כי כך דבורם בעלמא, ובלשונם יכזבו לו, ואף כי ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו, מ"מ והוא רחום יכפר עון (מהר"ח כהן).<br/><b>ויפתוהו בפיהם</b>. חצי ספר תהילים ואין אדם ניצול מעוון תפילה (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(לו)
וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ-לוֹ:
![<b>ולבם לא נכון עמו</b>. כלומר על ידי שלבו של אדם אין שלם וחומד ביום, בא לידי טומאה בלילה, וזהו ולא נאמנו בבריתו (אמרות טהורות).<br/>](images/icons/info.jpg)
(לז)
וְלִבָּם לֹא-נָכוֹן עִמּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ:
![<b>והוא רחום</b>. נתקן לאומרו בלילה כשנדונים נפשות החייבים בגיהנם תחת שליטת אף חמה ומשחית, ולפיכך יש בו י"ג תבות לעורר י"ג מדות הרחמים (מהר"ם גבאי).<br/><b>והוא רחום</b>. על דרך מה שאמרו חז"ל עני מעה"כ כאילו הקריב כל הקרבנות ואם הוא מתפלל על הצבור שהם בצרה הוא נענה, והנה עון אותיות ענו ושזכה והוא רחום יכפר עון אם הוא ענו וזוכה לשני עולמות גמ' יכפר ולא ישחית שניצל מגזירות רעות והרבה להשיב אפו אם מתפלל על צרת צבור ומאפו נעשה אני ד' גמ' דין כדין (חומת אנך).<br/><b>והוא רחום</b>. כי הנה יש ד' קליפות ועון ראש של כולם שהוא כנגד סמ' ואחריו משחית שמושבו בשכל מקום הנשמה ואחר כך אף שהוא בלב מקום מושבו של הרוח ואחר כך אף שמקום מושבו בכבד, והנה הדרגות הולכות ופוחתות כלומר זה כוונת הפסוק והוא רחום יכפר עוון לגמרי (גמ' סמא"ל ע"ה) ולא ישחית כלומר לגמרי והרבה להשיב אפו מלב ברובו ולא יעיר כל חמתו ויחסר קצת בכבד ע"ש (רח"ו).<br/><b>והרבה להשיב אפו</b>. כלומר נוקם מישראל הרבה פעמים ולפיכך לא יעיר כל חמתו (מהרש"ט בספר כתר שם טוב). והרבה להשיב אפו. כלומר שמעביר רושם העבירה מראש הצדיקים ושם אותו על ראש חטאים, וממילא כוונת הפסוק והרבה להשיב אפו אל מקום האף אלו הרשעים, ולא יעיר, ולא יעורר חמתו על הצדיקים (שפ"א).<br/><b>כל חמתו</b>. לא מניה ולא מקצתיה (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(לח)
וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל-חֲמָתוֹ:
(לט)
וַיִּזְכּר כִּי-בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב:
(מ)
כַּמָּה יַמְרוּהוּ בַמִּדְבָּר יַעֲצִיבוּהוּ בִּישִׁימוֹן:
![<b>ישובות</b>. מלשון תשובה ששבו מחטא העגל, וינסו אל, ובקשו ממשה שיכפר עליהם את חטא העגל, וקדוש ישראל התוו, שבקשו שהקב"ה יתן להם תו, סימן, שנכתפר להם החטא, והטעם שבקשו אות כי לא זכרו הגויים שהקב"ה שולח יד מתחת כסא הכבוד לקבל השבים אף נגד מדת הדין, וזהו את ידו יום אשר פדם מני צר, זו מדת הדין ועל זה שם אותותיו במצרים ששייך תשובה מע"ז על ידי דם פסח ומילה (זהב שבא ר"י אמסלם).<br/>](images/icons/info.jpg)
(מא)
וַיָּשׁוּבוּ וַיְנַסּוּ אֵל וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל הִתְווּ:
(מב)
לֹא-זָכְרוּ אֶת-יָדוֹ יוֹם אֲשֶׁר-פָּדָם מִנִּי-צָר:
(מג)
אֲשֶׁר-שָׂם בְּמִצְרַיִם אתוֹתָיו וּמוֹפְתָיו בִּשְׂדֵה-צעַן:
(מד)
וַיַּהֲפךְ לְדָם יְארֵיהֶם וְנוֹזְלֵיהֶם בַּל-יִשְׁתָּיוּן:
![<b>ישלח בהם ערוב</b>. עיין במהר"ם אלשיך באריכות, וקושיא אלימתא היא למה שונה הסדר של המכות ותוכן תירוצו הוא שבאמת בכל מכה היה כח לאבד כל מצרים אלא שחכמתו הגדילה המכות כדי שישתלשו לפי הסדר של עשר מכות כנגד עשרה מאמרים, ודו"ק (מהר"ם אלשיך).<br/>](images/icons/info.jpg)
(מה)
יְשַׁלַּח בָּהֶם עָרב וַיּאכְלֵם וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם:
(מו)
וַיִּתֵּן לֶחָסִיל יְבוּלָם וִיגִיעָם לָאַרְבֶּה:
(מז)
יַהֲרג בַּבָּרָד גַּפְנָם וְשִׁקְמוֹתָם בַּחֲנָמַל:
(מח)
וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד בְּעִירָם וּמִקְנֵיהֶם לָרְשָׁפִים:
![<b>ישלח בם</b>. עיין הגדה של פסח, והנה המחלוקת בין ר"ע לרבי אליעזר היא אם נהרים וים הם דבר אחד או לא, שנא' (חבקוק ג ח) אם בנהרים אפך ואם בים עברתך, שר"א סבר נהרי וים הכל אחד, ור"ע חולק (גר"א).<br/><b>מלאכי רעים</b>. מלאכים הנבראים על ידי רשעות מצרים (חזה ציון).<br/><b>וצרה משלחת מלאכי רעים</b>. ס"ת מיתה (חזה ציון).<br/>](images/icons/info.jpg)
(מט)
יְשַׁלַּח-בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים:
![<b>יפלס</b>. אף על פי שבאף נשתלחו המכות לא שמשו אלא שליחותם מה שנצטוו להמית המיתו ולא הכל בנתיבותם הלכו (רש"י).<br/><b>לא חשך</b>. בתיבת חשך רמז לג' מכות שלא נזכרו פה שהם חשך שחין כנים (חזה ציון).<br/>](images/icons/info.jpg)
(נ)
יְפַלֵּס נָתִיב לְאַפּוֹ לֹא-חָשַׂךְ מִמָּוֶת נַפְשָׁם וְחַיָּתָם לַדֶּבֶר הִסְגִּיר:
![<b>ראשית אונים</b>. לשון רבים, וכן אהלי חם, כי המצריות היו מזנות וטעו מי הבכור, ושני בכורים מתו וזה מדתו של חם שטוף בזימה (פנים יפות).<br/>](images/icons/info.jpg)
(נא)
וַיַּךְ כָּל-בְּכוֹר בְּמִצְרָיִם רֵאשִׁית אוֹנִים בְּאָהֳלֵי-חָם:
(נב)
וַיַּסַּע כַּצּאן עַמּוֹ וַיְנַהֲגֵם כָּעֵדֶר בַּמִּדְבָּר:
(נג)
וַיַּנְחֵם לָבֶטַח וְלֹא פָחָדוּ וְאֶת-אוֹיְבֵיהֶם כִּסָּה הַיָּם:
![<b>הר זה קנתה ימינו</b>. לשון קנין נופל על דבר שנעשה ונתייחד לקונה שאין לזולתו שום חלק בו. וכן הר זה נתיחד לד' לבדו ומעולם לא זזה שכינה (אדרת אליהו ד א).<br/>](images/icons/info.jpg)
(נד)
וַיְבִיאֵם אֶל-גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר-זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ:
(נה)
וַיְגָרֶשׁ מִפְּנֵיהֶם גּוֹיִם וַיַּפִּילֵם בְּחֶבֶל נַחֲלָה וַיַּשְׁכֵּן בְּאָהֳלֵיהֶם שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל:
![<b>וינסו</b>. תחילה ניסו את ד' באמרם שאין הקב"ה משגיח בעולמו ח"ו, ואחר כך <b>וימרו</b>, כפרו בבורא עולם, עד ש<b>ועדותו לא שמרו</b>, שעזבו את המצוות על עדות בריאת עולם כגון שבת (מהר"ם אלשיך).<br/>](images/icons/info.jpg)
(נו)
וַיְנַסּוּ וַיַּמְרוּ אֶת-אֱלֹהִים עֶלְיוֹן וְעֵדוֹתָיו לֹא שָׁמָרוּ:
![<b>קשת רמיה</b>. שהמורה הוא רמאי שהוא כנראה פונה לצד א' ומורה לצד שני או צורות אחרות של רמאות (רד"ק).<br/><b>קשת רמיה</b>. כי המורה בקשת מושך לצידו את חבל הקשת וכל מה שהוא מושך אצלו הוא להרוג את הנמצא מולו וזה נקרא רמיה, וכן ישמעאל נמשל לקשת כי הוא מרמה את הבריות (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(נז)
וַיִּסּגוּ וַיִּבְגְּדוּ כַּאֲבוֹתָם נֶהְפְּכוּ כְּקֶשֶׁת רְמִיָּה:
![<b>ויכעיסוהו ויקניאוהו</b>. כעס וקנא גמטריא קן כנגד קן שהקב"ה קנה אותם (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(נח)
וַיַּכְעִיסוּהוּ בְּבָמוֹתָם וּבִפְסִילֵיהֶם יַקְנִיאוּהוּ:
(נט)
שָׁמַע אֱלֹהִים וַיִּתְעַבָּר וַיִּמְאַס מְאד בְּיִשְׂרָאֵל:
![<b>ויטש משכן שלו</b>. כי לא המשכן עיקר אלא האדם והם פשעו (מהר"ם אלשיך, אור החיים).<br/><b>ויטש משכן שלו וכו'</b>. לנצל האדם וזה שכן באדם לישראל בעם בחוריו (מהר"ם הצרפתי).<br/><b>אהל שיכן באדם</b>. כי כוונתו היה לדור בכל אדם מישראל אלא שעוונתינו גרמו לצמצם במשכן של עצים ואבנים (ר"י מרוזין).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ס)
וַיִּטּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם:
(סא)
וַיִּתֵּן לַשְּׁבִי עֻזּוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ בְיַד-צָר:
(סב)
וַיַּסְגֵּר לַחֶרֶב עַמּוֹ וּבְנַחֲלָתוֹ הִתְעַבָּר:
(סג)
בַּחוּרָיו אָכְלָה-אֵשׁ וּבְתוּלֹתָיו לֹא הוּלָּלוּ:
(סד)
כּהֲנָיו בַּחֶרֶב נָפָלוּ וְאַלְמְנתָיו לֹא תִבְכֶּינָה:
(סה)
וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן אֲדנָי כְּגִבּוֹר מִתְרוֹנֵן מִיָּיִן:
![<b>ויך צריו אחור</b>. מלשון מכת אחורים של פלשתים, או שהכו אחוריהם של ישראל שנסו (רש"י, רד"ק).<br/>](images/icons/info.jpg)
(סו)
וַיַּךְ צָרָיו אָחוֹר חֶרְפַּת עוֹלָם נָתַן לָמוֹ:
![<b>וימאס באהל</b>. גמטריא יוסף ע"ה (המלקט).<br/><b>וימאס</b>. מאי טעמא אהל יוסף כי יוסף לא בקש שלמשכן יהיה תקומה עולמית כהר ולפיכך בחר בהר ציון, וציון בגמטריא יוסף. ועוד כי אהל אותיות לאה שיוסף זכה להיות בכור לרחל רק בזכות תפילת לאה שמעיקרה היתה רחל צריכה להוליד בת (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(סז)
וַיִּמְאַס בְּאהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר:
(סח)
וַיִּבְחַר אֶת-שֵׁבֶט יְהוּדָה אֶת-הַר-צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהֵב:
![<b>כמו רמים</b>. נבנה בית המקדש כמו שמים וארץ בשתי ידים (רש"י). או כמו ששמים וארץ אין להם חליפין כך בית המקדש אין לו חליפין (שם). ועוד אפש"ל כאחד ההרים הרמים (רד"ק). וכן שבנה בית המקדש במקום שבנאו מי שנקרא רום והוא אברהם (מהר"ם ערמא). או שבית המקדש נבנה על שער השמים, כלומר שבית המקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה (מהר"ם ערמאה).<br/>](images/icons/info.jpg)
(סט)
וַיִּבֶן כְּמוֹ-רָמִים מִקְדָּשׁוֹ כְּאֶרֶץ יְסָדָהּ לְעוֹלָם:
![<b>ממכלאות צאן</b>. שהיה מעלה הנשמות שהיו מגולגלים בצאן, וכן יעקב בצאן לבן ומשה בצאן יתרו ודוד בצאן נבל, וכיון שהעלה את כולם ולא היה עוד צורך להיות רועה מזה הקב"ה בחרו להעלות את כלל ישראל לדרגה של ת"ח (חוזה דוד).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ע)
וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאת צאן:
(עא)
מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ לִרְעוֹת בְּיַעֲקב עַמּוֹ וּבְיִשְׂרָאֵל נַחֲלָתוֹ:
![<b>ובתבונות כפיו ינחם</b>. שייך תבונה בכפיים על דרך מה שאמרו חז"ל (ויקרא רבא לה א) על הפסוק (תהלים קיט נט) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך שרגליו היו מביאות אותו לבתי מדרשות ולבתי כנסיות כי רגליו התרגלו לעשות הטוב, וכן כאן כפיו התרגלו לעשות רק הטוב לטובת ישראל, ודו"ק (שם משמואל, ויחי תרע"ד).<br/>](images/icons/info.jpg)
(עב)
וַיִּרְעֵם כְּתֹם לְבָבוֹ וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו יַנְחֵם:
קראת? שתף חברים