לבל יטעוהו אנשי העיר - פרק צה
![](images/icons/reads.jpg)
Update Required
To play the media you will need to either update your browser to a recent version or update your Flash plugin.
![](images/icons/arrow_right.png)
![](images/icons/arrow_left.png)
![<b>נרננה</b>. ענין רנה עם שני נון שהוא תיקון של שני נונים שנפגמו. ועוד, נרננה גמטריא שנה שהיא שלימות של רינה. ועוד שלכו לשון זירוז, כי בזריזות יש שכר מצוה וזהו לשון זריזים מקדימים כלומר שאינם בטענה מי הקדימני ומטעם זה נקדמה. ועוד, לכו לשון עצה כי לשיר להשם צריכים עצה ותבונה (יוסף תהלות).<br/>](images/icons/info.jpg)
(א)
לְכוּ נְרַנְּנָה לַיהוָה נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ:
(ב)
נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ:
(ג)
כִּי אֵל גָּדוֹל יְהוָה וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל-כָּל-אֱלֹהִים:
(ד)
אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי-אָרֶץ וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ:
![<b>אשר לו הים</b>. ידוע מש"כ רבינו האריז"ל שיש תתקנ"ה רקיעים, ותת"ק מהם בשביל מלאכים ושרפים ונ"ה רקיעים לשכינת עוזו כביכול מלא כל הארץ כבודו, וזה הפי' אשר לו לבדו הים גמטריא נ"ה רקיעים (בן איש חי).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ה)
אֲשֶׁר-לוֹ הַיָּם וְהוּא עָשָׂהוּ וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ:
![<b>באו נשתחוה ונכרעה נברכה</b>. במדרש תנחומא, והלא כריעות בכלל השתחואה אלא שראה משה שביהמ"ק עתיד ליחרב והביכורים יתבטלו ותיקן ג' תפילות, כי כשהיה ביהמ"ק קיים ועלה איש ישראל לפני ד' בעזרה נתבטל לגמרי ונדבק אל השורש, ועתה צריכין למצא מעט דביקות ע"י ג' תפילות בכל יום, כולי האי ואולי. וזהו רמז ג' לשונות נשתחוה נכרעה ונברכה, כי בבוקר לשון השתחואה להיות עכ"פ מודה בטובת הבורא יתברך שזה ענין ברכות השחר, ובמנחה כריעה היא הרגשה ביותר להכניע ולהכריע עצמו אליו ית"ש, עד שבערב נתבטל לגמרע אל השורש וזה תפילת ערבית השבת הנפש אליו ית"ש וזהו נברכה להיות נרכב ונברך אל השורש. וכן הוא בכל ימי האדם, בימי הנעורים להכניע עצמו עכ"פ להודות ולהכיר חסדו יתברך, וכשבא בימים מבין ומכריע עצמו להיות רוב מעשיו בעבודת הבורא, וכשבאים לימי הזקנה נתבטלין לגמרי אליו ית"ש, וזה זקן שקנה חכמה פי' שעושה עיקר מן החכמה ויודע כי הכל הבל רק לעשות רצונו ית"ש בעולם. ואלה ג' הבחינות הם בחינת נר"ן כי האדם כלול מתלת עלמין (זוהר פר' שלח) והנפש שהיא נטבעת בגוף בחינת עולם העשיה שרובו רע צריך עכ"פ להכניע עצמו, ובחינת הרוח הכרעה לגבור הטוב על הרע, ובחינת הנשמה להתבטל לגמרי אליו ית"ש, נכרעה נברכה ע"י הכנעה וביטול להשורש מתדבקין וממשיכין ברכה, נברכה מלשון מבריך ומרכיב, וממילא נמשך ברכה ג"כ. ובכח שכתב לפני ד' עשנו להתדבק בכח הנשמה שהיא חלק א' ממעל שנקרא מעשי ידיו של הקב"ה, וכדכתיב ונשמות אני עשיתי. וזה הג' תפילות לעורר דביקות נר"ן בשמים כנ"ל, וזהו שכתוב כי הוא א' בחינת נשמת א', ואנחנו עם מרעיתו בחי' רוח אדם אתם, וצאן ידו בחי' נפש, והכל אם בקולו תשמעו שהוא ע"י התורה והתפילה דאיתא בזוה"ק ישרצו המים נפש חיה כי ע"י היגיעה בפה בתורה ותפילה זוכין לנפש חיה כי כל אלה הכוחות נמצאים בלב איש ישראל רק שצריכין לזכות לפתיחות הלב להוציא מן הכח אל הפועל (שפ"א).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ו)
בּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי-יְהוָה עשֵׂנוּ:
![<b>כי הוא א'</b>. כלומר כשאנו מאמינים בו אז בשכר האמונה אנחנו עם מרעיתו, כלומר שהוא נותן לנו שכר בעוה"ז ומ"מ אינו מעניש אותנו, כצאן הזה שאין מענישים אותו, וזהו וצאן ידי, והשכר הוא היום כי ביומו תתן שכרו, ודו"ק (זהב שבא).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ז)
כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ וְצאן יָדוֹ הַיּוֹם אִם-בְּקלוֹ תִשְׁמָעוּ:
(ח)
אַל-תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם כִּמְרִיבָה כְּיוֹם מַסָּה בַּמִּדְבָּר:
![<b>בחנני</b>. כלומר הם השתמשו ונצלו את חנינותו כביכול, ואעפ"כ ניסו אותו וזה שתים רעות (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ט)
אֲשֶׁר נִסּוּנִי אֲבוֹתֵיכֶם בְּחָנוּנִי גַּם-רָאוּ פָעֳלִי:
(י)
אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר וָאמַר עַם תּעֵי לֵבָב הֵם וְהֵם לֹא-יָדְעוּ דְרָכָי:
(יא)
אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם-יְבאוּן אֶל-מְנוּחָתִי:
קראת? שתף חברים