לקדחת תמידית (חום) - פרק קז
![](images/icons/reads.jpg)
Update Required
To play the media you will need to either update your browser to a recent version or update your Flash plugin.
![](images/icons/arrow_right.png)
![](images/icons/arrow_left.png)
![<b>כי טוב</b>. טוב בגמטריא י"ז כמו שם הוי"ה במספר קטן, ויוצא מזה כי יש להודות לד' אף בזמן של קטנות במקום שאינו נגלה כי לצדיקים יש אחיזה בשם הוי"ה בין בגדלות בין בקטנות (נועם אלימלך). ועוד רמז לדבר שאות ט' הוא נוטריקון של טוב (עיין ב"ק ס) וכן אות צ' במספר קטן הוא ט' ואם כן גם צדיק בקטנות יש להודות לד' כי נשאר לעולם טוב הוא צדיק שהוא ממשיך לעולם חסדו, ודו"ק (באר משה).<br/>](images/icons/info.jpg)
(א)
הדוּ לַיהוָה כִּי-טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
![<b>גאלם</b>. גמטריא עד וזה בטחו בד' עדי עד והיא שם "אם גל" המעלה הקליפה יד צר גמטריא ש"ד בלי יו"ד, ודו"ק (בעש"ט). ויש להוסיף בבוקר יאכל עד ודו"ק, והוא סוד גל עד (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ב)
יאמְרוּ גְּאוּלֵי יְהוָה אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד-צָר:
![<b>קבצם</b>. גמטריא ע"ב ס"ג ב"ן מ"ה שהם ד' רוחות שמתקבצות לנשמות המגולגלות מד' כנפות הארץ, ע"ב ממזרח שהוא אבא, ב"ן ממערב שהוא ברתא, ס"ג מצפון שהוא בינה, מ"ה מדרום שהוא תפארת (בעל שם טוב).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ג)
וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב מִצָּפוֹן וּמִיָּם:
![<b>תעו במדבר</b>. מדבר על בני ישראל שחטאו במדבר (מהר"ש אוזידא).<br/><b>תעו במדבר בישימון</b>. שמעתי משם הרב כנה"ג שפי' במה שאמרו חז"ל כי בצאת ישראל ממצרים החריבו האמוריים כל ארץ ישראל והשחיתו הנטיעות והאילנות והרסו ההיכלות ואחר כך כאשר נתעכבו במדבר חזרו ובנו הכל, וז"ש תעו במדבר, שהטעם שהיו זמן רב מ' שנה משום תקנתם שאם היו באים לא היו מוצאים כלום וז"ש עיר מושב לא מצאו שעקרו והרסו הכל ולזה נתעכבו כדי שיכינו הכל (יוסף תהלות). וקשה דא"כ למה נאסרו אילני ארץ ישראל של אשרה הלא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו והלא כל האיסור חל רק בשעת העגל ואז היו כל האילנות גדועים, וצ"ע (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ד)
תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ:
![<b>רעבים גם צמאים</b>. כל זה בא כי הנשמה תאבה להחזיר נשמות שנפלו בקליפות וזה נפשם בהם תתעטף (עטוף) ולפיכך על ידי תאות האכילה והשתיה שמתאוה האדם מתנוצץ בו צורך עלית נשמה על ידי ברכת הנהנין, (תולדות בשם הבעש"ט). (כלומר אלו הנצוצות צר להם כל השבוע כשהם במאסר בקליפה וכשבאה שבת נהפך להם היגון לשמחה וכעין עת צרה היא ליעקב וממנה יושע (ירמיה ל) (בעש"ט)).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ה)
רְעֵבִים גַּם-צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף:
![<b>ויצעקו אל ד'</b>. כלומר מתפלל על צער ד' על שעשו עבירות ופגמו בשכינה וכיוון שמתפלל על חבירו כביכול הם נענים תחילה ומזה מ מ צ ו ק ו ת י ה ם יושיעם (הר"ב ממעזיבוז).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ו)
וַיִּצְעֲקוּ אֶל-יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם:
![<b>וידריכם בדרך ישרה וכו'</b>. ד' צריכים להודות כנגד ד' אבות נזיקין וע"ש במהרש"א (ב"ק ב' ע"א). עוד כנגד ד' כוסות וד' לשונות גאולה, וכן כנגד ד' גלויות, וכן כנגד ד' יסודות ודו"ק, וד' מיתות ב"ד (המלקט).<br/><b>וידריכם וגו'</b>. בד' אלו נכללים כל יסורים שבעולם וזה מה שאמר ראב"ש באו מאחי ר"ת מדבר, אסור, חולה, ים, ודו"ק (ר"א אזולאי).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ז)
וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת אֶל-עִיר מוֹשָׁב:
![<b>יודו</b>. כלומר כלפי ד' ההצלה אינה אלא בתורת חסד ורק לעיני בשר נראה כנפלאות (מהר"ם אלשיך). ועוד, כי כאשר יבקש אדם תשועת ד' לא יראה התשועה כגדלות של נס אלא הגדלות של חסד לבני אדם כי אין דבר קשה לפניו אלא שכך נראה לבני אדם נפלאות, ודו"ק (קדושת לוי).<br/><b>יודו</b>. גמטריא כ"ו (בעש"ט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ח)
יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:
![<b>כי השביע נפש</b>. ר"ת כהן (בעש"ט).<br/><b>כי השביע נפש שוקקה</b>. זה מי שהיה חסר לו פת בסלו ודואג על העתיד, אבל אחר שמצא הדרך כבר אינו דואג לאכול ומ"מ רעב וצמא הוא ועל זה ונפש רעבה מלא טוב על אכילה שהמציא לו הקב"ה, ודו"ק (קדושת לוי קדושה רביעית ד"ה ועתה).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ט)
כִּי-הִשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא-טוֹב:
![<b>ישבי חשך וצלמות</b>. יש שני מיני מאסר, אחד מאסר מאור ולא בצל עובר אלא בצל מות שהוא צל מתמיד כגון הנאסר בבנין אבל הוא חופשי בתנועה רק חסר לו אור, והשני מאסר בעני וברזל שהוא כפות בענוי ובברזלים אבל יש לו אור ורק אין לו חירות של תנועה, והם מדה כנגד מדה ישבי חושך כנגד שבטלו מאור תורה, כי המרו אמרי אל ועני וברזל שבטלו מצוות, וזה כנגד ועצת עליון נאצו (חיד"א).<br/>](images/icons/info.jpg)
(י)
ישְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל:
![<b>כי המרו אמרי אל</b>. זו מצוות, ועצת עליון נאצו זו ביטול תורה כנגד כולם (יוסף תהלות). ועוד אפשר לבאר, שעצת עליון היא תשובה או צדקה, ודו"ק (חזה ציון).](images/icons/info.jpg)
(יא)
כִּי-הִמְרוּ אִמְרֵי-אֵל וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָצוּ:
(יב)
וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם כָּשְׁלוּ וְאֵין עזֵר:
![<b>ויזעקו</b>. שהם במצב של כאב וחולי, משא"כ יורדי מדברות ויורדי הים ששם כתוב ויצעקו כי צועקים מהפחד, ודו"ק. או, שבחולי ובמאסר אינו במקום נקי וקשה להתפלל, משא"כ בים ומדבר ודו"ק, ועוד שעוונתיהם גרמו (המלקט).](images/icons/info.jpg)
(יג)
וַיִּזְעֲקוּ אֶל-יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם:
(יד)
יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק:
(טו)
יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:
![<b>דלתות נחשת</b>. הם המסכים שבינו לבין קונו על ידי נחש ולשון נופל על לשון, וד' שבר דלתות אלו והעביר זעקתו (חזה ציון).](images/icons/info.jpg)
(טז)
כִּי-שִׁבַּר דַּלְתוֹת נְחֹשֶׁת וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּעַ:
![<b>אוילים</b>. עיין תרגום ירושלמי והוא חידוש (על ענין חזקיה המלך שלא רצה לישא אישה ודו"ק), ועיין רד"ק שפירש שהוא אויל ושוטה כי אינו חושב שחליו בא מהתנהגתו ומעוונותיו ודו"ק. ועיין אלשיך שהולך בדרך התרגום.<br/><b>אוילים</b>. למה נקראו אוילים כי רק ממעטים באוכל לכפרת עוונות ואינם שבים בלב, כי העיקר ויזעקו אל ד' שהוא גלות השכינה נגרם על ידי עוונותיהם (תפארת שלמה ר"ה).<br/><b>ומעונתיהם יתענו</b>. לא רק עינוי של כפרה, אלא גם אין להם תאוה לאכול מרוב עוונותיהם (בינה לעתים).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יז)
אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֹנתֵיהֶם יִתְעַנּוּ:
(יח)
כָּל-אכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד-שַׁעֲרֵי מָוֶת:
![<b>ויזעקו אל ד'</b>. פי' שצעקתם היא בדבר שנוגע אל ד' כי למען שמו יושע לו בעת ההוא ואז ודאי ממצוקתיהם יצילם כיוון שאינם מתפללים וצועקים למענם כ"א אל ד' הרי לד' הישועה וזה פ' הכתוב (ס' צא) יקראני ואענהו כלומר כשהוא קורא אותו במה שהוא כבודו בזה הישועה ואז וודאי אענהו (באר מים חיים).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יט)
וַיִּזְעֲקוּ אֶל-יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם:
![<b>ישלח דברו</b>. כי כאשר יחלו אנשים הקב"ה שולח ידו אלו הרופאים ופעמים הם בנים משחיתים וא"כ הוא ימלט משחיתותם, אבל בני אדם לא מרגישים בזה ואף שמן השפה ולחוץ יודו לד' חסדו על שנרפאו בס"ד ומ"מ ונפלאותיו לבני אדם מספרים על גדלות הרופא שריפא ואף כי ד' עשה זאת (מרגנתיא דרבי מאיר, ילקוט אליעזר).<br/><b>ישלח דברו וירפאם</b>. ר"ת ידו למה שאמרו חז"ל (ב"ק יז ע"א ועיין ברכות) יהב לו ידו ואוקמיה. והוא א' משמות הקודש של שם ע"ב שם של רפואה (דברי שמואל מסלונים ליקוטים). יהב לו ידו גמטריא ע"ג כלומר חסד עם הכולל (המלקט).<br/><b>ישלח דברו וירפאם</b>. מיהו השליח ומה הם דברו? זה צדיק הדור אשר על ידי דבורו בתורה ובתפילה הוא מרפא לנפשות בני ישראל וימלט משחיתותם (תפארת שלמה ס' מצורע).<br/><b>ישלח דברו וירפאם</b>. ס"ת מוח, שצדיק אמיתי אינו צריך לשלוח ידו כדי לרפאות את החולה כי אם במחשבתו ובמוח שלו יכול לרפאות, ודו"ק (בשם הה"ק מרוזין).<br/><b>וימלט משחיתותם</b>. דרכו של השי"ת שממכה עצמה מתקן רפואה כמו שמצינו בחזקיה המלך (ישעיה לח) ישאו דבלת תאנים וימרחו על השחין ויחי, אע"פ שדבלת תאנים משחית המכה כן אמרו חז"ל מה יעשה אדם ויעשיר יעני את עצמו דהיינו כשנותן צדקה אף שמחסר יותר זהו רפואתו, והיינו דכתיב וימלט משחיתותם (פנים יפות פ' חוקת ופ' שופטים).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כ)
יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם:
(כא)
יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:
(כב)
וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה:
![<b>יורדי הים באניות</b>. אלו הנכנסים לים התלמוד ועושים מלאכה בפלפולים ארוכים ורואים הנפלאות במצולה, אז כאשר אמר יעמד רוח סערה הוא היצה"ר בגאוה, אז יחוגו וינועו כשכור בחטא זה וצועק אל הד' ויענהו (המגיד מקאזניץ בשם ההפלאה ודו"ק).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כג)
יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת עשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים:
![<b>המה ראו מעשי ד'</b>. ס"ת שם הוי"ה בצרוף של חודש אייר שבו נאמר כי אני ד' רופאך, וגם סוף הפסוק מעשה ד' ונפלאותיו במצולה ס"ת שם הוי"ה ביושר כי ההצלה באה כשרואים שם הוי"ה בכל פרט (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כד)
הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי יְהוָה וְנִפְלְאוֹתָיו בִּמְצוּלָה:
(כה)
וַיּאמֶר וַיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו:
(כו)
יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג:
![<b>יחוגו</b>. לשון שבר (רש"י). או לשון עג כי רק הבנה של חג מחולות (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כז)
יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר וְכָל-חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע:
![<b>וממצוקותיהם</b>. עשרה אותיות כנגד עשר ספירות, ו' כתר עליון שהוא סוד עץ החיים, מ"מ ח"ב, צ' חסד, ק' גבורה, ו' תפארת קו האמצעי, ת"י נ"ה, ה' יסוד בסוד עדות ליהוסף, מ' מלכות, והוא רחום יכפר, ובהשתלשלות הי' ספירות יוצא ממים זדונים (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כח)
וַיִּצְעֲקוּ אֶל-יְהוָה בַּצַּר לָהֶם וּמִמְּצוּקתֵיהֶם יוֹצִיאֵם:
(כט)
יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם:
(ל)
וַיִּשְׂמְחוּ כִי-יִשְׁתּקוּ וַיַּנְחֵם אֶל-מְחוֹז חֶפְצָם:
(לא)
יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:
(לב)
וִירוֹמְמוּהוּ בִּקְהַל-עָם וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ:
(לג)
יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר וּמצָאֵי מַיִם לְצִמָּאוֹן:
(לד)
אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה מֵרָעַת יוֹשְׁבֵי בָהּ:
(לה)
יָשֵׂם מִּדְבָּר לַאֲגַם-מַּיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמצָאֵי מָיִם:
(לו)
וַיּוֹשֶׁב שָׁם רְעֵבִים וַיְכוֹנְנוּ עִיר מוֹשָׁב:
(לז)
וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת וַיִּטְּעוּ כְרָמִים וַיַּעֲשׂוּ פְּרִי תְבוּאָה:
(לח)
וַיְבָרֲכֵם וַיִּרְבּוּ מְאד וּבְהֶמְתָּם לֹא יַמְעִיט:
(לט)
וַיִּמְעֲטוּ וַיָּשׁחוּ מֵעצֶר רָעָה וְיָגוֹן:
![<b>שופך בוז על נדיבים</b>. על דרך המשל לבת שפחה שהלכה לשאוב מן הבור בכלי עץ פשוט ונפל הכלי ונצטערה מאוד מאבידתה ואין מושיע לה, ואחר כך עבר עבד המלך לשאוב מים בקיטון של זהב ונפל הקיטון, מיד צוה המלך לשלוח אנשים לבור להעלות הקיטון של זהב והעלו הכל וגם את הכלי של השפחה העניה, וזהו נגרם ע"י ששפך בוז על נדיבים.](images/icons/info.jpg)
(מ)
שׁפֵךְ בּוּז עַל-נְדִיבִים וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא-דָרֶךְ:
(מא)
וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן מֵעוֹנִי וַיָּשֶׂם כַּצּאן מִשְׁפָּחוֹת:
(מב)
יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ וְכָל-עַוְלָה קָפְצָה פִּיהָ:
(מג)
מִי-חָכָם וְיִשְׁמָר-אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵּי יְהוָה:
קראת? שתף חברים